על מינה פארן מאמרים צור קשר
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
אפיתרפיה - אפיתרפיה
>>גרסת הדפסה
אפיתרפיה

עודכן ב: 08/02/2016

ארס הדבורה

מבוא

הדבורה מייצרת ארס רק בהגיעה לגיל חמישה ימים, ותייצר ארס במלוא התפוקה בגילאי 14-16 ימים לחייה. הארס נוצר בבלוטות הארס ומשם נאגר בשלפוחית המשמשת כאיבר קיבול- שק הארס. בזמן העקיצה מועבר הארס דרך תעלות אל העוקץ. העוקץ עצמו הינו חלק ממערכת המין של הדבורה. אצל הדבורה העמלה מערכת המין מנוונת ואת מקומה תפשה התפתחות מנגנון ההגנה של משפחת הדבורים.

העוקץ נמצא בפלג גופה האחורי של הדבורה. דרך קבע הוא מוגן ונסתר בתוך גופה ונשלף רק בעת הצורך. גוף הדבורה מגן על העוקץ במעטפת הגנה דמויית שני נדנים.

מבנה העוקץ משונן דמוי מסור, בתקיפת חרקים הדבורה מנצלת מבנה התפתחותי זה של העוקץ כדי להקל על החדירה והעצמת הפציעה בעת שליפת העוקץ בשלמותו.

אולם כאשר העוקץ המשונן פוגש מעטפת חיצונית אלסטית, כדוגמת אפידרמיס היונקים, המבנה הנ"ל הופך מיתרון לחיסרון והעוקץ נתקע. במקרה כזה נאלצת הדבורה להקריב את חייה כדי לנתק את אברי התקיפה מגופה, כלומר, העוקץ ושק הארס.

שק הארס מכיל 0.3 מ"ל של נוזל שהם 3-4 מיליגרם ארס נוזלי, שהם 0.1 מיליגרם ארס מיובש.

הארס שקוף. לאחר ייבוש צבעו צהבהב. טעמו מר ובעל ריח "בננה רקובה".

חומר הארס הינו מסיס מים, ותכולתו כ-80% מים. 20% החומר הפעיל מכילים תרכובות חלבוניות, סוכרים, חומרי הרדמה ופרמונים.

הארס חומצי, Ph 5-5.5  . לאחר כ-20 דקות הארס מתייבש ותוך כדי כך מאבד מערכו. בתנאי קור במצב מיובש הארס יכול לשרוד אפילו שנים.

חלבוני הארס כוללים אנזימים, פוליפפטידים והורמונים. לכל קבוצת חלבונים תפקיד משל עצמה, אך עוצמתו האפקטיבית של הארס עולה כאשר בחלק מהמרכיבים מתגלה מערכת יחסים סימביוטית עם מרכיבים מהקבוצה האחרת.

לדוגמא, האנזים פוספורילז "סולל" את הדרך לחדירתו של הפולפפטיד מליטין.

 

רבים ממרכיבי הארס קיימים ומיוצרים בגוף האדם בדרך קבע. עובדה המסייעת לארס בפעולתו הבריאה והטבעית על הגוף. ארס הדבורה נוצר בתהליך האבולוציה כמנגנון הגנה של הדבורה כנגד אויביה, אולם  ניסיון של אלפי שנים הוכיח כי בכוח מרכיבי הארס להגן ולרפא את גופנו.

 

מרכיבים מרכזיים בארס הדבורה

 

אנזימים- היאלורונידז ופוספוליפז. האנזימים הינם מולקולות חלבון גדולות ומורכבות. בגוף האדם קיימים ומיוצרים אלפי סוגי אנזימים המוגדרים ומיועדים לתפקידים ספציפיים. חלקפםפעילים בפני עצמם, חלקם זקוקים למתניע, קו-אנזים, כדי להתחיל את פעולתם ובכך לזרז ולסייע לתהליכים וריאקציות בגוף.

 

פוליפפטידים- מולקולות חלבוניות. פולי-הרבה חומצות אמינו, לפחות 10. מולקולות בעלות מבנה פשוט יחסית וטעונות מטען חשמלי, עובדה המאפשרת להן להשפיע במערכת העצבים.

 

מליטין- פוליפפטיד בעל הרכב פשוט של 26 חומצות אמינו. מהווה 40-50% מהארס היבש. המליטין בהיותו טעון חשמל גורם לגירוי במערכת העצבים. הגירוי מגיע להיפותלמוס  אשר דרך המערכת האנדוקרינית, בלוטת האדרנל, גורם להפרשת ההורמון אדרנלין. המליטין מהווה פקטור חשוב באיזון מערכת החיסון, ובעל תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות ואוטואימוניות כדוגמת ראומטיזם.

מליטין במינון נמוך גורם לגירוי בבלוטת ההפרשה הפנימית בכבד, ובכך נגרם דיכוי תגובה דלקתית בגוף. המליטין עצמו כחומר אנטי דלקתי חזק פי ארבע מקורטיזון. כמו כן גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם. מורכב מ-18 חומצות אמינו. מהווה 2-3% מהחומר היבש בארס. משפיע על מערכת העצבים. ביכולתו לעבור את מחסום דם-מוח וכך להגיע למרכזי העצבים ולהשפיע בעומק המערכת. בדומה למליטין הוא בעל השפעות אנטי דלקתיות והגנת החלבונים בדם.

אדולפין-  פוליפפטיד זה הינו אנטי דלקתי כמו קודמיו, אך ניחן בתכונה יחודית-מאלחש. האדולפין מפחית כאבים חזקים. בדיקות הראו השפעה פי 70 מהחומר אינדומיצין- חומר מאלחש הנמצא בשימוש נרחב  ברפואה.

פפטיד 401 MCDP- מורכב מ-22 חומצות אמינו. מהווה בין 2-3% מהחומר היבש בארס. השפעת פעילותו העיקרית היא יצירת תנאים בגוף לשחרור חומרים דלקתיים כמו היסטמין, אך בנוסף משחרר הפרין, חומר המנטרל את פעילות ההיסטמין, ובכך יוצר איזון מערכתי בתגובת הגוף לארס. מרכיב פפטידי זה הוא כנראה המשפיע ביותר בטיפול בטרשת נפוצה. כמו כן, בעל השפעה מרגיעה על המוח. נמצא כמרגיע התקפים של יתר פעילות חשמלית במוח, אפילפסיה. בניסוי אצל עכברים עלתה ההשפעה על הזיכרון בטווח קצר.

קרדיופפטיד- מתאפיין בהשפעה מרגיעה על קצב הלב.

 

תרכובות אורגניות, לא פפטידים

 

היסטמין- תרכובת אורגנית המשתחררת מרקמות התאים, גם תאי דם לבנים משחררים היסטמין, כאשר מתרחשת דלקת. גורם לתגובה בעור, אודם, פריחה ונפיחות. ההיסטמין מדלל דם ומזרים דם.

היסטמין משתחרר כאשר יש תגובה אלרגית. החומר המצוי בארס מדמה את ההיסטמין המופרש בגופנו במבנהו ותפקידו, ומכאן שמו. להיסטמין תכונה של הורדת לחץ דם, עקב תכונתו להרחבת כלי הדם. בכך הוא יעיל גם לכאבי ראש הנגרמים בין היתר עקב היצרות הנימים.

 

דופמין- הורמון המשמש כנוירוטרנסמיטור- מוליך עצבי.

השפעתו היא על מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. רובה בלתי ניתנת לשליטה ותפקידה בלתי רצוני, מכאן שמה.

הדופמין בעיקרו חומר מעורר הקשור למסלול הסימפטתי, אך בכולתו להיקשר גם לרצפטורים הפרה- סימפטתיים ולתפקד כחומר מדכא.

הדופמין מיוצר דרך קבע בגוף ואחראי על איזון מצב הרוח, עלייה ברמת הדופמין גורמת להתרוממות רוח.

חוסר בדופמין יוצר הפרעות בשליטה על השרירים הרצוניים, שרירי השלד, המפעילים את האיברים המוטוריים, כדוגמת מחלת פרקינסון.

איזון נכון של דופמין משפיע לטובה על  כושר הלמידה, הקשב והתנועה.

 

נוראדרנלין- הורמון נוירוטרנסמיטור

מיוצר באדרנל דרך קבע בגוף. הנוראדרנלין יכול גם להיווצר גם בפירוק הדופמין. כאשר נוצר עודף דופמין במערכת העצבים הוא נאגר בשלפוחיות בסינפסה ובעזרת אנזים מתפרק לנוראדרנלין.

לנוראדרנלין תפקיד איזוני חשוב, בדומה לאדרנלין, על תפוקת הלב ולחץ הדם. כאשר הלב נדרש לתפוקה רבה יותר עקב מאמץ פיזי או לוחמה באנטיגן, משתחרר ההורמון המעורר וממריץ את פעולתו.

ניתן לציין שהנוראדרנלין במינון גבוה משפיע גם על מצב הרוח, עירנות ודריכות.

 

סרוטונין- נקרא גם 5-הידרוקסיטריפטמין

כמו הדופמין והנוראדרנלין משמש כטרנסמיטור בסינפסה, אך בניגוד להם הוא משמש כחומר מעכב בעיקרו, בעל  אלמנטים מרגיעים.

לסרוטונין תפקיד באיזון מצב הרוח, שליטה על אכילה קביעת מצבי עירנות ושינה, קשור גם לחלימה בשינה.

בניסוי על קופים התגלה כי חוסר בסרוטונין מגביר התנהגות תוקפנית, ואילו לרמה סבירה ומאוזנת של סרוטונין יש השפעה מרסנת לגבי התנהגויות הכרוכות בסיכון בכלל. הסרוטונין גם מווסת כאבים.

ההורמון מלטונין הנגזר מסרוטונין הינו אנטי אוקסידנט בעל השפעה יתרה על מערכות גופנו. משפיע על מערכת החיסון בכלל ומעודד לוחמה בגידולים סרטניים בפרט. מחקרים הראו כי בדמם של חולי סרטן נמצאו רמות נמוכות של מלטונין.

המלטונין המשפיע על המערכת האנדוקרינית בעידוד ההיפופיזה בייצור הורמון גדילה החיוני להתפתחות רקמות הגוף, במיוחד במקרים של ניווני שרירים וניוון  תאי עצב בכלל, ותאי מוח בפרט כדוגמת פרקינסון, אלצהיימר ותהליכי הזדקנות במוח.

 

 

 

חומרים נוספים הנמצאים בארס

 

פרומונים- חומרי ריח כימיים באמצעותם הדבורים מתקשרות ביניהן. במקרה זה מטרתו לסמן לכל הדבורים את המטרה.

סוכרים- מטרת הסוכרים להזין את מרכיבי הארס עצמו.

 

דרכי פעולת הארס על המערכות השונות

 

מערכת העצבים

 

העקיצה, הארס, מפעילה תחילה את מערכת העצבים, שכן גופנו למד להגיב בכאב לחדירת אנטיגן ובכך לאותת למערכות הגוף ולהכניסן לפעולה. הגירוי הראשוני עובד במערכת העצבים כאשר הנוירונים התחושתיים יוצרים שינוי מתח חשמלי באקסונים. במקרים של פגיעה עצבית כתוצאה מתאונה או טרשת נפוצה, תיתכן תגובה עצבית מקומית כדוגמת רפלקס. לעיתים עצבוב כזה גורם לקיפצוצים בלתי רצוניים. תגובות אלו בהחלט רצויות בטיפול ומעידות על נגיעה בנקודה הנכונה. בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו וייעלמו.

בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו ויעלמו. חלק מהנוירונים מחוברים לאקסונים קרניאליים, המחוברים ישירות ל"מוחות" וגורמים לעצבוב בהיפותלמוס. איבר מוחי זה משמש כמרכז מערכת העצבים האוטונומית, אחראי על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. המערכת האנדוקרינית, הבלוטות ההורמונליות, וכן על היצרים: רעב, מין, תוקפנות והתגוננות מפני תוקפנות. ההיפותלמוס אחראי על תגובות הגוף לגירויים בכלל. תפקידו להגיב באופנים שונים תוך הפעלת מערכות הגוף בהתאם לצורך. במרכיבי הארס ניתן למצוא הורמונים נוירוטרנסמיטורים המשפיעים בתפקוד מערכת העצבים. טיפול בארס הדבורה תןך שימוש בנקודות דיקור מהרפואה הסינית מפעיל את מערכת העצבים ופעילותה גורמת להתפתחותה. רוב ניווני השרירים הינם תולדה של פגיעה עצבית. טיפול זה מונע ומרפא בעיות אלו.

 

מערכת הדם

 

ההיפותלמוס מפעיל בשלבים את מערכת הדם. שלב ראשון יוצר היצרות של כלי הדם המקומיים. זאת כדי לעכב את פעילות האנטיגן.

שלב שני של פעילות מערכת הדם הוא יצירת דלקת שסימניה אודם, נפיחות, חום וזרימה מוגברת של דם.

נפיחות: בדרך זו מנסה הגוף לרכז ולבודד את האנטיגן, ואחר כך לבצע ניקוז וסינון הנוזלים ו"שרידי  הקרב"- תאי גוף מתים וחלקי אנטיגן דרך מערכת הלימפה.

חום: הגוף מייצר תנאי טמפרטורה המהווים אקלים נוח יותר ללחום באנטיגן.

זרימה מוגברת של דם: הגוף מזרים דרך הדם לויקוציטים, תאי דם לבנים, כדי ללחום באנטיגן, אריתרוציטים, תאי דם אדומים, וסוכר, כדי להזין את התאים הלבנים והרקמות במזון וחמצן.

אודם: כתוצאה מעליית החום וזרימת הדם לאזור וכן כתגובה להיסטמין.

 

הפרשות הגוף מרגע העקיצה: 30-60 שניות משתחרר היסטמין מהתאים הלבנים לנוזל הדם, הפלזמה. רמת ההיסטמין עולה פי 20 ממצב רגוע.

5-10 דקות בלוטת האדרנל, יותרת הכליה, משחררת שני הורמונים נוירוטרנסמיטורים אפינפרין ונויאפינפרין, שהם שם נרדף לאדרנלין ונוראדרנלין.

עד 20 דקות, בנוסף לאדרנלין מפרישה בלוטת האדרנל גם הורמונים סטרואידים בעיקר קורטיזון. סטרואידים הם הורמונים הבנויים ממולקולות שומן קטנות. הסטרואידים מיוצרים בגוף באופן טבעי וממלאים תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות כדוגמת ארטריטיס,  קרוהן ועוד.

 

מערכת החיסון

 

עם זרימת הדם המוגברת מגיעים תאי דם לבנים  להתגוננות מפני האנטיגן. תחילה מגיעים תאים לבנים מסוגים שונים, שכן האנטיגן טרם זוהה. ביניהם מגיעים תאים לבנים הנקראים נויטרופילים- כ-70% מהתאים הלבנים והם הראשונים להגיע לאירוע.

מונוציט-מקרופגים- תאים היכולים להימצא בפלזמת הדם אך גם ברקמות, תפקידם ללחום בכל אנטיגן שהוא ולאחר פרוקו ובליעתו להציגו לתאי דם לבנים אחרים, הנקראים לימפוציטים מסוג B שתפקידם לייצר נוגדנים חדשים המתואמים לאנטיגן.

במידה ומערכת החיסון כבר נחשפה בעבר לגורם זה או דומה לו, קיים מנגנון "זיכרון" המזניק במהירות את הנוגדנים הספציפיים למקרה. נוגדנים אלה נקראים IgG. הם מהווים את עיקר המסה של הנוגדנים בדם. יש להם כושר הישרדות ותוחלת חיים ארוכה, והם למעשה מהווים את ה"זיכרון החיסוני". גם כנגד ארס הדבורים יש נוגדנים כאלה המיועדים להגיב ספציפית לו.

אצל הכוורנים נוגדני IgG מגיעים במהירות רבה יחסית  שכן מערכת החיסון מאומנת ומזהה את הארס בנקל. תאי הדם הלבנים מתפתחים רובם במוח העצם, נקראים לימפוציטים מסוג B, ומשם נודדים למחזור הדם, קשרי הלימפה או רקמות הגוף בהתאם ליעודם.

חלקם מתפתחים בבלוטת התימוס ומכאן שמם לימפוציטים מסוג T. אצל תינוקות וילדים רכים  היחס בין בלוטת התימוס למוח העצם הפוך, שכן תינוק נולד כאשר בלוטת התימוס מפותחת, והיא ממלאת תפקיד מרכזי בייצור תאי דם לבנים ובמערכת החיסון בכלל. אך כאשר הילד גדל מתפתחות הבלוטות במוח העצם והן תופשות בהדרגה ועם החשיפה לאנטיגנים את הבכורה בתהליכי מערכת החיסון.

תאי דם לבנים מתמקצעים ומייצרים נוגדנים גם בבלוטות הלימפה ובטחול- איבר זה בנוי רקמה לימפטית ומשמש תפקיד מרכזי בלוחמה וסינון הדם מהאנטיגנים.

לאחר השלב הראשון של פעילות מערכת החיסון, קרי תגובה לאנטיגן תוך יצירת דלקת מקומית, נכנס לפעולה השלב השני ניקוז הנוזלים מהבצקות, הנפיחות וסינון הגוף במערכת הלימפה שמדמה "מערכת ביוב מרכזית". מערכת הלימפה בנויה כרשת של צינורות דקים, דמויי נימים, המגיעים לרקמות. צינורות אלו מתחברים לגדולים ומרכזיים יותר ובהמשך לצינור הלימפה המרכזי המצוי מתחת לעצם הבריח השמאלי ומשם למחזור הדם.

המערכת נראית כדמוית עץ עם שורשים, גזע וענפים. לאורך הצינורות המרכזיים ממוקמות בלוטות הלימפה מרכזיות ומישניות.

המרכזים של בלוטות הלימפה נמצאים באזור המפשעה, בית החזה, בצוואר ובטחול. בבלוטות הלימפה מתבצע סינון והפרדה בין המרכיבים השונים שנוקזו במערכת. את הנוזלים מחזירים לרקמות ולפלזמה בהתאם לצורך. למחזור הדם חוזרים התאים החלבוניים וכל הפסולת הנ"ל מנוקזת לכבד, לטחול ולכליות, שם מתבצעים הסינונים הסופיים של המרכיבים השונים.

רעלנים וחלבונים לטחול ולכבד, מינרלים ונוזלים לכליות. את מערכת החיסון ניתן להמשיל  למערכת הביטחון. המערכת מורכבת ממספר מדורים, מצבא המופקד על לוחמה כנגד גורמים חיצוניים כדוגמת וירוסים חיידקים ועוד. ממשטרה האחראית לביטחון הפנים, למערכת החיסון תפקיד בזיהוי ותיקון פגעים ושימושים בתוך מערכת הגוף, כדוגמת סרטן ומצבים של אוטו-אגרסיה, בהם הגוף תוקף את מערכות עצמו, מחלות אוטואימוניות.

מחקרים אחרונים מראים כי מערכת החיסון מהווה פקטור חיוני בהגנה, תחזוקה וריפוי בעיות מוחיות ועצביות בכלל כדוגמת אלצהיימר ועוד.

 

טיפול בארס הדבורה תוך שימוש באלמנטים נוספים באפיתרפיה הינו הטיפול האימונותרפי הטוב, הבריא והיעיל ביותר. פפטידים ממרכיבי הארס הינם חומרים אנטי דלקתיים טבעיים חזקים. דיקור בארס הדבורה מחזק את מערכת החיסון באופן כללי תוך הזרקת תרופה אנטי דלקתית טבעית, ארס הדבורה, ובכך מקל ומרפא דלקת כרונית, מחלות אוטואימוניות וכשלים  נוספים במערכת החיסון כדוגמת תסמונת העייפות הכרונית ועוד.

 

פעילותו הרפואית של הארס

 

אנטי דלקתי                                                  נוגד דלקות מפרקים

מאלחש ומרגיע כאבים

מחזק את מערכת הלב                                   מווסת את כלי הדם

מאזן לחץ דם

ממריץ ומפעיל את מערכת החיסון               מגרה ומפעיל את מערכת העצבים

מקל ומסייע בניוון שרירים

אנטי ויראלי                                                נגד גידולים סרטניים

                                     ריפוי מיגרנה

 

פעילותו של הארס כה רחבה ומקיפה, כך שכנגד כמעט כל בעיה ומחלה ניתן להשתמש בארס הדבורה, במיוחד כנגד בעיות עצביות, דלקות מפרקים ומחלות אוטואימוניות, כדוגמת ראומטיזם וטרשת נפוצה.

התוויית הנגד החשובה היא אלרגיה לארס דבורים. אדם אלרגי עלול להדרדר במצבו תוך דקות ולהיכנס לשוק אנפילקטי. לכן יש לערוך בדיקות לפני כל טיפול.