על מינה פארן מאמרים צור קשר
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
השרירים והשלד - השרירים והשלד
>>גרסת הדפסה
השרירים והשלד

הפרעות של השרירים והשלד הן בין הסיבות העיקריות לכאבים כרוניים ולנכות.

מערכת השרירים והשלד פגיעה לטראומה, ורגישה במיוחד לדלקות מקומיות וסיסטמיות. דלקת חריפה, או נזק ברקמה, עלולים להפוך לפגיעה כרונית בגלל תנועה מתמדת או לחץ מיכני.

ההפרעות מתבטאות בשרירים, עצמות או מפרקים.

המפרק הוא מקום מפגש בין שתי עצמות, כגון, המרפק , הכתף, הברך, הירך וכו'. ישנם מפרקים המאפשרים תנועה של 180 מעלות, ויש המאפשרים תנועה של 360 מעלות.

המפרק מכיל רפידת סחוס, ומנגנון סיכה של נוזל חלקלק בתוך נדן רך, הידוע בשם המימשח. קישורים וגידים מהדקים את המיפרק.

הקישור הוא חיבור סיבי בין העצמות מכל צד של המפרק. קרע בקישור נקרא נקע.

גיד הוא הקצה המיתרי של שריר המחבר אותו לעצם.

רוב מחלות השרירים והשלד גורמות לכאבים כרוניים ופגיעה בתפקוד, מבלי להשפיע על תוחלת החיים.

רובן פוגעות  באנשים מבוגרים יותר מאשר בילדים. בחלק מהמחלות נשים נפגעות יותר מגברים, בעיקר נשים לאחר גיל הפוריות.

הכאב נגרם משגרון של העצם, מדלקת, ממתיחה או לחץ הנגרמים ע"י פגיעה בעצם, משחיקה ועוד.

דלקת מאופיינת ע"י חום, אודם, נפיחות וכאב.

החום והאודם נגרמים מהתרחבות של כלי דם קטנים באזור הפגוע, הגורמים לזרימת דם מוגברת.

החדירות של כלי הדם עולה כחלק מהתהליך הדלקתי, וזה גורם לנפיחות. גורם נוסף הוא ניקוז גרוע כתוצאה מעליה בייצור הפיברין, התוחם את אזור הדלקת.

מחלות ניווניות הקשורות למערכת זו פוגעות בתנועה ובתפקוד, ועלולות לגרום לנכות.

 

תפקידי השלד

להקנות לגוף יציבות וצורה

להגן על איברים פנימיים

השלד יוצר כעין מנופים,שבאמצעות המפרקים ושרירי השלד מאפשרים לגוף תנועה יעילה.

השלד מהווה מאגר של מינרלים, כגון, זרחן וסידן, שניתנים לגיוס בשעת הצורך לתהליכי חילוף חומרים שונים.

תאי דם נוצרים באופן קבוע במוח העצם.

 

התפתחות העצמות

אצל העובר העצמות עשויות בעיקר סחוס, שהוא חומר חזק וגמיש מאד.

הסחוס עשוי תאים המפוזרים בחומר ביניים. זוהי רקמה יוצאת דופן. אין בה עצבים, כלי דם ולימפה. תכונותיה אינן של תאיה, אלא של הפרשותיהם.תאי הסחוס מייצרים ומפרישים חלבונים גדולים במיוחד.

החלבונים מצטברים מסביב לתאים ויוצרים חומר ביניים רב, שמכיל גם כמויות גדולות של מים.

 ביחד הם מעניקים לסחוס את תכונותיו המיוחדות כ"בולם זעזועים", ומאפשר לעצמות להחליק בחופשיות זו על זו.

במהלך התפתחות העובר נוצרים בסחוס תאים מיוחדים בוני עצם שמביאים במשך הזמן להתגרמות העצם.

 

ההתגרמות היא תהליך הפיכת הסחוס לעצם. היא מלווה בצבירת גבישים של תרכובות סידן, בעיקר סידן זרחתי.

התאים קולטים את חומרי הגלם הדרושים להם מהדם.

במהלך ההתגרמות מפרישים התאים סיבי חלבון, בעיקר קולגן. מלחי הסידן מתגבשים מסביב לסיבי הקולגן.

פעילות התאים יוצרי העצם נמשכת כל החיים. זהו תהליך דינמי רציף, הנמשך כל עוד האדם חי.

החומר היבש של עצמות אדם מבוגר מורכב מכשליש חומר אורגני (בעיקר חלבונים) והשאר חומר מינרלי.

המבנה המיוחד של העצמות מאפשר להן להיות חזקות, גמישות למדי וקלות למדי.

מבנה העצם

תאי העצם מצויים בתוך חומר בין-תאי רב, שתופש את רוב נפח העצם. חומר זה עשיר בקולגן, המעניק לעצם את חוזקה וגמישותה. תרכובות הסידן נותנות לעצם את קשיחותה.

תאי העצם ערוכים במעגלים סביב "תעלות" בהן עוברים כלי דם. העצמות הארוכות חלולות מבפנים. בחללים מצוי מוח העצם שבו נוצרים תאי דם ותאי עצם חדשים.

 

התפתחות וגדילה של עצם מושפעת ממצב תזונתי, חשיפה לאור השמש, הפרשות הורמונליות ופעילות גופנית.

ספיגת הסידן מהמעי הדק דורשת ויטמין D. בהעדר ויטמין Dהסידן שבמזון כמעט ואינו נספג והעצמות אינן מתפתחות כראוי.

אצל אנשים צעירים נמשכת צמיחת העצם גם כאשר חסר סידן זמין, אבל העצמות נשארות רכות.

אצל מבוגרים גורם מחסור בויטמין Dלהפרת המאזן בין הסידן היוצא מהעצמות לזה הנקלט בהן. העצמות נעשות דלות בתרכובות סידן, וכתוצאה מכך הן פחות קשיחות ויותר פריכות ושבריריות.

 

בקרה הורמונלית בעצמות

הורמונים שונים משפיעים על צמיחת הגוף והתפתחות העצמות. הבולט מכולם הוא הורמון הגדילה, המופרש מבלוטת יותרת המוח. הורמונים אחרים משפיעים ישירות או בעקיפין.

אצל הבוגר העצמות חדלות מלגדול, אך לא נפסקים בהם תהליכי החיים.

בקרת רמת יוני סידן וזרחן

ריכוז יוני סידן וזרחן שמקורם במזון נשמר בקפידה רבה.

ריכוז תקין של יוני סידן וזרחן חיוני לפעילות תקינה של השרירים והעצבים, וכן למבנה העצמות ולשמירתן. ירידה בריכוז יוני סידן בנוזל הבין תאי תגרום לכיווץ בלתי רצוני של השרירים.

 

יוני הסידן והזרחן בדם ובנוזל הבין תאי נמצאים בשיווי משקל דינמי עם המאגר הגדול ביותר שלהם המצוי בעצמות.

שמירת רמה קבועה של ריכוזי היונים בדם ובנוזל הבין תאי נעשית על חשבון העצמות.

 

ירידה בריכוז יוני הסידן בנוזל הבין תאי גורמת לסינתיזה ולשחרור של ההורמון PTHמיותרת בלוטת התריס – פרתירואיד.

פעולת PTHתלויה בייצור ויטמין D3בעור. ויטמין D3מגיע מהכבד לכליות, שם הוא הופך בהשפעת PTHלהורמון הכלייתי 1,25-(0H)2D3 .

הורמון זה מופרש מהכליות לדם, וגורם לשחרור יוני סידן וזרחן מהעצם, להגברת ספיגתם מהמזון במעי ולצמצום אובדן יוני סידן בשתן.

העליה ברמת יוני סידן בסביבה הבין תאית מדכאת הפרשת PTH, ומעודדת הפרשת קלציטונין מבלוטת התריס.

הקלציטונין  מופרש מבלוטת התריס, והוא הורמון המדכא תהליכים הגורמים להרס העצמות ומעודד את בנייתן.

הוא גורם להורדת רמת יוני סידן בסביבה הבין תאית ע"י הגברת הפרשת יוני סידן, זרחן, מגנזיום ונתרן בשתן, העברת יוני סידן אל הכבד והקטנת ספיגת יוני סידן מהמעי אל הדם.

מצב העצם בכל עת תלוי ביחס בין התהליכים המביאים לבניית עצם ובין אלו המביאים להריסתה.

PTHהוא הורמון המעודד תהליכי הריסת עצם. אסטרוגן מעכב שחרור של PTH.

רמת האסטרוגן יורדת אצל נשים לאחר גיל הפוריות. הירידה ברמת האסטרוגן עלולה לגרום לעליה בשחרור PTHולהריסה מוגברת של עצם.

טסטוסטרון הוא הורמון המזרז התגרמות ובנייה של עצם.