על מינה פארן מאמרים צור קשר
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
סויה וסרטן השד - סויה וסרטן השד
>>גרסת הדפסה
סויה וסרטן השד
חשיפה לסויה בגיל צעיר וסרטן השד
 
הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים במזרח אסיה, הוביל אל התיאוריה שהסויה המקובל כמזון בארצות אלה אחראי לכך.  נערכו מחקרים רבים על המרכיבים המצויים בסויה, שהם איזופלבונים, שהמטבוליטים שלהם הם בעלי דמיון מבני לאסטרוגן, והם קבלו את השם פיטואסטרוגנים. נמצאו מאז מאות צמחים המכילים מרכיבים שניתן לקרוא להם פיטואסטרוגנים, ונערכו מחקרים על השפעתם על הסיכון לחלות בסרטן השד, סרטן הפרוסטטה, צפיפות העצם אחרי גיל הפוריות, מחלות לב אצל נשים אחרי גיל הפוריות וסימפטומים הקשורים למנופאוזה.
חברות מזון התחילו לייצר מזון לתינוקות המבוסס על חלב סויה, והתעוררו ויכוחים על השפעת הסויה על התפתחות של תינוקות וילדים צעירים.
המחקר הנוכחי מסכם תוצאות של מחקרים בהם בדקו השפעה של סויה, או של ג'ניסטאין שניתן לחיות מעבדה בתקופת ההריון או בגיל צעיר על הסיכון לסרטן השד במשך החיים (1).
מחקרים שנעשו על חולדות נתנו תוצאות מנוגדות: שלושה מחקרים הראו עליה בסיכון לסרטן השד אצל חולדות שקבלו סויה או ג'ניסטאין בחיים העובריים. מחקר אחד הראה ירידה משמעותית בסרטן השד, ושני מחקרים הראו שלא היתה השפעה לסויה ולג'ניסטאין.
ארבעה מחקרים בדקו השפעה של סויה או ג'ניסטאין שניתנו בשלב העוברי, והשימוש בהם נמשך באופן רציף עד גיל ההתבגרות. הם הראו ירידה בסרטן השד ובמיני סרטן אחרים.
שבעה מחקרים שנעשו בעכברים, ובדקו השפעה של סויה כארוחה, שניתנה לפני גיל הפוריות נתנו תוצאות סותרות. אחדים הראו ירידה בסרטן השד ואחרים הראו עליה.
המסקנות שהסיקו ממחקרים אפידמיולוגיים וממחקרים בחיות הם:
סויה או ג'ניסטאין הניתנים בשלב מוקדם של החיים לפני גיל הפוריות, מפחיתים את הסיכון להתפתחות של סרטן השד בשלבים מאוחרים של החיים.
חשיפה לסויה או ג'ניסטאין בשלב העוברי אינו נותן הגנה נגד סרטן השד.
חשיפה לסויה בשלב העוברי תתן הגנה רק אם ימשיכו אותה עד גיל הפוריות.
נראה שההשפעה המגינה של הסויה מקסימלית כשהיא ניתנת בגיל הילדות ובתחילת גיל ההתבגרות. הסיבה לכך אינה ברורה. יתכן שניתן להסביר זאת בכך שהיא קשורה להגדלה של הדיפרנציאציה של השד, והפחתה של אזורים בהם עלול להתפתח שינוי שיוביל לסרטן.
 
מקורות
Warri A. Saarinen NM. Makela S. Hilakivi- Clarke L. The role of early life genistein exposure in modifying brest cancer risk.m Br. J. Cancer, 2008: 1-9.
 
 
 
 
 
 
 
 
הקשר בין אכילת סויה וסרטן השד
 
סויה Glycine max הוא מזון נפוץ במזרח אסיה מאז מאות שנים. ההגירה של הסינים למערב הביאה אתה את הסויה וכל מוצרי הסויה  למערב. בשנים האחרונות נעשו מוצרי סויה נפוצים מאד בארצנו.
הסויה הוא קטנית, והזרעים עשירים באיזופלבונים, בעיקר genistein ו- daidzein, שיש להם פעילות אסטרוגנית.
בשנת 1991 פורסם לראשונה מחקר על הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים בסינגפור. המחקר עושה את הקשר בין האחוז הנמוך של נשים חולות בסרטן השד וצריכת הסויה הגבוהה באוכלוסיה.
מאז פורסמו עבודות רבות במערב על איזופלבונים הפעילים כפיטואסטרוגנים, ועל השפעתם על הסיכון לסרטן השד.
המאמר הנוכחי (1) מסכם מסקנות של מחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את הקשר בין צריכת הסויה וסרטן השד.
סוכמו תוצאות של 28 מחקרים שנעשו באסיה ובארצות מערביות. מכיון שהיו הבדלים בכמויות הסויה ובמוצרים שנצרכו באסיה ובמערב, נעשתה האנליזה בנפרד בשתי האוכלוסיות.
במחקרים האסיאתיים התקבל ערך מרשים מבחינה סטטיסטית של 29% ירידה בסיכון לסרטן השד באוכלוסיות שצרכו כמות גדולה של סויה, שהגיעה ל-20 מ"ג של איזופלבונים ליום.
צריכה בינונית של סויה, שהגיעה ל-10 מ"ג של איזופלפונים ליום היתה קשוריה ל-12% ירידה בסיכון לסרטן השד. שני מחקרים הראו השפעה חזקה יותר על הסיכון לסרטן השד, כשהשתמשו בסויה בגיל ההתבגרות לעומת שימוש בגיל מבוגר.
הצריכה הממוצעת של סויה בארצות המערב היתה נמוכה בהרבה, והגיעה ל-0.3 מ"ג איזופלבונים ליום. לא נמצאה כל השפעה על הסיכון לסרטן השד במינון נמוך זה. מניחים שההגנה של הסויה מתווכת על ידי מנגנון הורמונלי, וריכוזים גבוהים עלולים להשפיע על אסטרוגן חופשי ועל sex hormone binding globulin.
לסיכום, בהתבסס על מחקרים אפידמיולוגיים אסיאתיים, ניתן להסיק שיש השפעה תלויה במינון לצריכה גבוהה של סויה וירידה בסיכון לסרטן השד. הירידה היתה בערך של 16% ל-10 מ"ג של איזופלבונים.
ההשפעה של האיזופלבונים גדולה יותר על נשים בגיל ההתבגרות.
החוקרים טוענים שלא ברור אם כמויות קטנות של סויה, או שימוש לזמן קצר משפיע על רמת האסטרוגן או על צפיפות רקמת השד.
 
מקורות.
Wu AH. Yu MC. Tseng CC. Pike MC. Epidemiology of soy exposures and breast cancer risk. Br. J. Cancer, 2008, 98: 9-14.