השם בעברית: אספרגוס רפואי
משפחה: Aspergaceae
חלקי צמח בשימוש: גבעול
תיאור הצמח: צמח עשבוני רב שנתי, עם גבעולים שמסוגלים לצמוח לגובה.
בדרך כלל קוטפים את הגבעול כשהוא מגיע לגובה של 15-20 ס"מ. הגבעול הוא החלק האכיל של הצמח, ביחד עם הקצה המחודד שלו.
אם נותנים לצמח לגדול הוא יוציא עלים קטנים ודקים, פרחים לבנים קטנים ופירות קטנים עגולים ואדומים.
האספרגוס נותן יבול בשלושה צבעים לפי צורת הגידול שלו: ירוק לבן וארגמן.
הצבע הלבן הוא הנפוץ ביותר בארץ. הוא מתקבל כאשר מכסים את הצמח בערמות של עפר ומונעים מאור השמש להגיע אל הגבעול.
הצבע הירוק מתקבל כשמגדלים את הצמח חשוף לשמש עד שקוצרים אותו.
האספרגוס הארגמן מכיל אנתוציאנינים. בדרך כלל קוצרים אותו כשהוא מגיע לגובה של 3-5 ס"מ (1).
מרכיבים פעילים: האספרגוס עשיר בויטמינים ומינרלים. הוא מכיל ריכוז נמוך של פחמימות , וריכוז גבוה של חלבון (2).
הצמח מכיל חומצות אמינו , כולל חומצה אספרטית ו-asparagine.
האספרגין הוא דיורטי, עוזר לפרק ייצור של חומצה אוקסלית וחומצת שתן בכליות ובשרירים (1).
מכיל ויטמינים A, C, E, שנותנים לו תכונות אנטי אוקסידנטיות. הוא מכיל גם גלוטטיון שמוסיף לפעילות האנטי אוקסידנטית שלו.
הספונינים המצויים באספרגוס נותנים לו טעם מריר ומשתתפים בפעילות הדיורטית שלו (3).
שימוש ברפואה מסורתית: הסוג אספרגוס כולל 300 מינים. מוצאו מצפון אפריקה, אירופה ואסיה.
במצרים העתיקה, ביוון וברומא גידלו את האספרגוס הרפואי. הוא היה צמח מכובד, שהמצרים הגישו ממנו מנחה לאלים (1).
מגדלים אותו גידול מסחרי בארצות סוב-טרופיות וממוזגות, כגון, ארה"ב, מקסיקו, פרו, צרפת, ספרד וארצות הים התיכון (1).
באירופה ואסיה השתמשו באספרגוס כדיורטי ומשלשל, וכן לטיפול במחלות לב, יתר לחץ דם, רוימטיזם, אקנה, בעיות בעיניים וכאבי מחזור (4).
ברומא ויוון העתיקה השתמשו בו לשיכוך כאב שיניים ועקיצות של דבורים (1). ברפואת האיורודה משתמשים במין Asperagus racemose שנקרא בהודו Shatavari. הם משתמשים בשורש של הצמח.
הוא נחשב באופן מסורתי לצמח המשפר פוריות, לטיפול בכאבי מחזור, להגברת חלב בהנקה (3).
מחקרים מודרניים
מיצוי מתנולי של הצמח השלם נבדק לפעילות היפוגליקמית על חיות מעבדה. נתנו לחיות מינון של 500 מ"ג ל-ק"ג של המיצוי במשך 28 יום. מצאו שהמיצוי גורם לשיפור התפקוד של תאי בטא בלבלב ובהפרשה של אינסולין (5).
מיצויים מחלקים שונים של הצמח הראו פעילות דיורטית. הם מסייעים לפעילות הכליות, מורידים רמה של creatinine ושל חלבון בשתן (1).
נערך ניסיון על השפעת שיטות שונות של בישול על הפעילות של האספרגוס:
אפיה, הרתחה, טיגון, בישול במיקרוגל, גריל, בישול באדים.
ריכוז הגלוטטיון עלה, לעומת הצמח הטרי, אחרי אפיה לזמן קצר, בישול במיקרוגל ובאדים במשך 2-3 דקות.
ריכוז הגלוטטיון ירד אחרי אפיה במשך 18 דקות, טיגון במשך 14 דקות או בישול בגריל במשך 3 דקות
תוצאות הניסויים עם השפעת שיטות הבישול השונות על פעילות האספרגוס מראות שבישול קצר של פחות מ-10 דקות אינו משפיע על פעילות האספרגוס.
התוויות נגד: אספרגוס מכיל ריכוז נמות של אוקסלט. מומלץ לאנשים שהיו אצלם אבנים בכליות לא להרבות באכילת אספרגוס.
אספרגוס מכיל פורינים, ולאנשים שסובלים מגאוט עדיף להפחית באכילת אספרגוס.
לרוב האנשים האספרגוס הוא צמח בטוח וטעים.
כוס אחת של אספרגוס טרי, בערך 134 ג' נונים27 קלוריות, מכילים 3 ג' חלבון, 5.2 פחמימות, 0.2 שומן.
מקורות
1. Bauman H.Food as Medicine: Asperagus officinalis, HerbalGram Vol. 13, issue 2, February 2016.
2. Chi TT. Asparagus extract for heart, kidney and immune function . Nutritional Perspectives: Journal of the Council on Nutrition, 2014, 37 (3):27.
3. Negi JS, Singh P. Joshi GP. Et al. Chemical constituents of Asparagus, Pharmacogn Rev. 2010, 498):215-220.
4. Nationa Geographic Society Staff. Edible: An Illustrated Guide to the World's Food Plants. Des Moines, IA.: Nationa Geographic Society, 2008.
5. Hafizur RM. Kabir N. Christi S. Asparagus officinalis extract controls blood glucose by improving insulin secretion and B-cell function in streptozotocin-induced type 2 diabetic rats. Br. J. Nutr. 2012, 108:1586-1595.
