השם בעברית: דודא רפואי
משפחה: סולניים, Solabaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, שורש
תיאור הצמח: הדודא הוא צמח רב שנתי, חסר גבעול ובעל שורש עבה. העלים גדולים ערוכים בשושנת. הפרחים בצבע סגול. הפרי הוא ענבה כדורית, בעלת צבע צהוב בפרי יש זרעים רבים.
הדודא גדל ברוב אזורי הארץ, כולל צפון הנגב. הוא אינו גדל בדרום הנגב ובערבה.
מרכיבים:tropane alkaloids: scopolamine, hyoscyamine, atropine, mandrgorine,
טרופאן אלקלואידים אופייניים לצמחים ממשפחת הסולניים. יש להם השפעה חזקה על מערכת העצבים המרכזית.
פעילות: מרגיע, משכך כאב, אנטי דלקתי, הלוצינוגני, מזרז מחזור חודשי, גורם להפלה, גורם להקאה, רעיל, עלול לגרום למוות.
שימוש רפואי: בניגוד לדטורה ולבלאדונה שדומים לדודא במרכיבים הפעילים שלהם, אין לדודא הרפואי שימוש רב ברפואת הצמחים.
בזמן העתיק החשיבו את הדודא לצמח רפואי חשוב.
השורש רעיל. הוא גורם לטשטוש של הראייה, להרחבת האישונים, ליובש בפה, סחרחורת, כאב ראש, הקאה וטכיקרדיה.
הכינו מיץ מהשורש, הוסיפו למיץ יין והרתיחו אותם ביחד כדי להקטין את נפח הנוזל ולרכז אותו. השתמשו במוצר המרוכז כדי להרדים אנשים לקראת ניתוח. דיוק במינון היה חשוב מאד, כי הצמח רעיל, וכמות גדולה מהמותר גורמת למוות. היה צורך באדם בעל ניסיון רב כדי להרדים חולה עם מיצוי משורש הדודא הרפואי.
במקרים אחרים נתנו לאדם לפני ניתוח ללעוס חתיכה מהשורש וזה היה מרדים אותו.
שימוש חיצוני בשורש משכך כאב, והשתמשו בו כדי להקל על כאבים רוימטיים.
הכינו ממיץ השורש פתילות ונתנו אותן כדי לגרום להפלה.
השתמשו בעלים כתחבושת במקרים של דלקת, נפיחות והתקשויות על פני העור.
הפירות נרקוטיים, פחות רעילים מהשורש, אבל מסוכן לאכול מהם כמות גדולה. לא ידוע מה הכמות שעלולה לגרום לכאבי בטן קשים ואפילו למוות.
לפירות יש ריח נעים מאד, ועליהן כתוב בשיר השירים " הדודאים נתנו ריח".
בזמן קדום התייחסו לריח של פירות הדודא כאל אפרודיזיאק, וטענו שהוא מגביר פוריות. השתמשו בדודא כקמיע המביא מזל ועוזר נגד עקרות.
האמונה בדודא כצמח נגד עקרות הגיעה עד ימינו. ישנן נשים שמשתמשות בפרי הדודאים נגד עקרות. אין נתונים על כמות הפירות הנאכלים ועל התוצאות.
מקורות:
