נכתב על ידי ד"ר ניר עמיר, המנהל האקדמאי של מכללת תמורות.
כמידי שנה, תלמידי שנה שלישית במסגרת לימודי רפואה סינית בתמורות יוצאים לטיול היכרות וטעימה עם צמחים בחוות הגידול לצמחי מרפא של פרץ גן בציפורי. סיור לימודי זה נעשה כחלק מסדרת התנסויות בטבע כדוגמת השתלמות לימודית בגן הבוטני וחווית טעימות צמחי תבלין.
התכנסנו בשעה תשע בבוקר. למרות שמדובר באביב, השמש כבר החלה לתת את אותותיה, אך אנו התפנקנו בשתייה מרעננת ובכיבוד קל בצלייה הגדולה של מרכז המבקרים, שם גם זכינו לשיחת היכרות עם המפעל כשמאחורינו מתקני יבוש צמחים, עליהם זכינו לקבל הסבר על סגולותיהם, אודות שיטת הגידול האורגנית (נטולת חומרי ההדברה) וגם התנסות בהרחה וטעימה. למדנו שמקום זה עוסק, לא רק בגידול צמחים אלא גם ביבוא אילו שלא מתאים לגדלם בארץ ומה שלא פחות חשוב: עיבוד הצמחים לרמות שונות של זמינות לשימוש טיפולי. חלק חשוב מהצמחים מועברים לבתי המרקחת ולמטפלים הסינים העוסקים בשיווק צמחי מרפא בארץ.
בצד צמחים כמו מרווה, לחך וחוטמיות מרהיבות ושירותים שרק ההליכה אליהם היא חווית טבע משכרת (אל תדאגו, השירותים מאורגנים מצוין ואינם חלק מהטבע) קיבלנו מידע על המקום ועל חוות גידול הצמחים שמייחדת חלק מאדמותיה לגידול צמחי מרפא סינים ובו בזמן חלק אחר מסווג כחווה ניסיונית לצורך אקלום צמחי מרפא סיניים ואחרים בארץ. גם צמחים סיניים לא חסרו וכך זכינו לטעום "ביסים קטנים" מהליקוריץ – Gan cao שהיה טעים בערך כמו ללקק סוכרזית ולצפות בהתפתחותו של עץ הג'ינקו בילובה – Bai Guo. גידול הוא אורגני, ללא שימוש בחומרי הדברה.
כדי להגיע לחלקי החווה המרוחקים מאזור האירוח, נעזרנו ברכב של פרץ גן, מנהל המקום. יתכן שהנסיעה לא עמדה בכל תקני הבטיחות המקובלים, אבל הרכב נסע כמעט בקצב הליכה והנוף הגלילי הצדיק כל מטר.
אחרים נסעו עם כלי רכבם והתאימו את קצב הנסיעה לרכב המוביל. כך הגענו לאזור החממות. אזור זה מתאפיין בגידולי צמחים במגוון ענק. חלק מהצמחים מוכרים לכולנו. למשל האלוורה, קלנדולה (ציפורן חתול), רוזמרין, סוגי מרווה וולריאן. אמנם מדובר בצמחים מערבים, אך יותר מפעם אחת התעכבנו על מנת לדון בתכונות האנרגטיות הסיניות שמאפיינות כל צמח ובאופן בו אנו יכולים לשלב את הצמח בתזונה ובאורח חיי המטופלים שלנו.
בתוך החממות היה חם ולכן, את ההסברים נשאנו בפתח החממה כאשר בתוכה התמקדנו במישוש הצמח, היכרות עם השמנים האתרים המאפיינים אותו, הריח ולעתים גם הטעם. בצד צמחים מערביים מוכרים יותר ומוכרים פחות, זכינו לראות צמחים סיניים שכיחים כמו Rehmania glutinosa – Sheng Di Huang, Rheum palmatum – Da Huang, Scutellaria baicalensis – Huang Qin או Taraxacum officinale – Pu Gong Ying.
הרגשנו שאנו חווים מקצת מחוויית הליקוט של דאואיסטים אשר היו יוצאים עם המורים שלהם לאסוף צמחי מרפא בטבע. בימים ההם, כל מטפל הרבולוג היה צריך להיות גם מומחה בבוטניקה, כדי לא ללקות בזיהוי מוטעה של צמח וגם פרמקולוג, כדי לדעת איך להכין ולמצות את הצמח.
היום הכול נעשה קל ונוח: יש חוות חקלאיות שמגדלות את הצמחים בלי להסתכן בזיהוי מוטעה ולנפק צמח רעיל, יש פיקוח ישראלי, אמריקאי ואירופאי שבוחן שהצמחים גודלו בתנאי איכות טובים, יש את משרד הבריאות שמוודא שהצמחים משווקים בתנאים אופטימליים ויש את הרוקחים הסיניים שכבר מעבדים לנו את הצמחים ומנגישים אותם לשימוש נוח ויעיל.
אז מה נשאר לנו, המטפלים, לעשות? לאבחן היטב את המטופלים ולהתאים להם את פורמולת הצמחים היעילה ביותר עבורם. חווית ההיכרות עם הצמחים נותנת לנו, לא רק פרספקטיבה לנוחות בה אנו חיים היום, אלא מאפשרת לנו לחוות את הצמח בדרך שהמטפלים חוו לאורך אלפי שנים. החוויה גם מאפשרת לנו להטמיע את הידע לא רק דרך שינון אלא גם דרך התנסות, טעימה והרחה.
חזרנו למרכז המבקרים, שם התרעננו עם תה קר וחם וארוחה מפוארת (שאותה אנחנו הבאנו). בגלל חום הצהריים ויתרנו על ביקור בגן הלאומי של ציפורי שהוא סיפור מרשים בפני עצמו. לא נורא, תמיד טוב להשאיר משהו טוב לביקור הבא…
