השם הנפוץ: קינואה
משפחה: סלקיים, Chenopodiaceae
חלקי צמח בשימוש: זרעים
תיאור הצמח: מוצאו של הקינואה מהרי האנדים. זהו צמח חד שנתי, המגיע לגובה של 3מ'. זנים שונים של קינואה נותנים זרעים לבנים, אדומים או שחורים, כולם טובים לאכילה. הקינואה ידוע כגידול עתיק. צמחים עתיקים נוספים הם הירבוז- Amaranthus השעורה, הכוסמין. הם ידועים כעתיקים כי הם לא השתנו בהרבה במשך מאות או אלפי שנים. (1,2).
משמעות השם Chenopodium הוא כף אוז. בארץ גדלים 7 מינים של כף אוז. קוראים להם בשם זה בגלל הדמיון של העלים לכף רגל של אווזים.
האינדיאנים משבט האינקה התחילו לגדל את הקינואה לפני כ-5000 שנה. הם כינו אותו : האם של כל הזרעים". הקינואה היה בשבילם מקור המזון החשוב ביותר. טחנו את הזרעים והשתמשו בהם לאפיית לחם ועוגות. הם אכלו גם את העלים המבושלים.
כיום מגדלים קינואה בפרו, צ'ילי, בוליביה, קולומביה ואקוודור. הקינואה גדל באקלים קריר ובמקום גבוה. הוא גדל בהרים בגובה 3300-5000 מ'.
ישנם מאות טיפוסים שונים של קינואה בגידול. הנפוצים ביותר הם בעלי זרעים לבנים, אדומים ושחורים.
מרכיבים: הקינואה נחשב למזון המכיל חלבון מלא. הוא מכיל את כל תשע החומצות האמיניות החיוניות (3).
הוא מכיל מינרלים: ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן, אבץ
ויטמינים: B6, ניאצין, תיאמין, ויטמין E
סיבים
הקינואה מכיל ריכוז גבוה יותר של חלבון מפחמימות. הוא אינו מכיל גלוטן, ומתאים ביותר לחולי צליאק. הוא משביע ומסדיר את מערכת העיכול. ניתן להכין ממנו לחם ומיני מאפה שונים כמו מהדגנים. הוא עשיר יותר מהקמח והאורז הלבנים שנמכרים בשוק אחרי שקלפו אותם והורידו מהם את רוב המרכיבים הפעילים שלהם.
NASA הציע את הקינואה כמזון אידיאלי לטיסות ארוכות ולשהייה ארוכה בחלל (3). בנוסף מכיל הקינואה חומצות שומניות חשובות. חומצה אולאית מצויה בקינואה בריכוז של 25%. חומצה אלפה-לינולנית אומגה 3 מצויה בריכוז 8%.
רבע כוס של קינואה נותן 160 קלוריות
2.5 ג' שומן, 27 ג' פחמימות, 3 ג' של סיבים, 6 ג' של חלבון.
אין בקינואה כולסטרול ולא סוכר.
הקינואה אינו זרע אמיתי מבחינה בוטנית. הוא מכוסה בעטיף, קליפה מרה המכילה ספונינים. בדרך כלל מסירים את הקליפה מהזרע כשהוא נמכר למאכל.
הספונינים המרים מרחיקים חרקים ואין צורך להוסיף קוטלי חרקים. באופן מסורתי נהגו להשתמש לרחצה ולכביסה במים שהשתמשו בהם כדי לרחוץ את הקינואה ולהוריד את הקליפה המרה (2). הספונינים נמסים במים והם פועלים כדטרגנט מנקה ומרחיק חרקים.
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש במים שבהם רחצו את הזרעים לשטיפה של שריטות ופצעים. ערבבו זרעים במים והשתמשו בבצק כמסכה לפצעים פתוחים.
הספונינים שבמים מנעו זיהום של הפצע הפתוח.
שימוש כמזון: הקינואה מתאים במיוחד לחולי סכרת וצליאק. הוא מסייע להורדת רמת סוכר ומשביע.
חוקרים באוניברסיטת קולומביה הראו שהמזון חסר הגלוטן הניתן לחולי צליאק השתפר מאד כשהוסיפו לו קינואה. החלבון במזון עלה ל-20.6 ג' לעומת 11 ג' במזון ללא קינואה, הברזל עלה ל-18.4 מ"ג לעומת 1.4 מ", הסידן עלה ל-182 מ"ג לעומת 0 מ"ג, והסיבים עלו ל-12.7ג' לעומת 5 ג' (3).
אנחנו יודעים היום שאנשים רבים באוכלוסיה רגישים לגלוטן. אמנם לא כולם רגישים בצורה קיצונית כמו חולי צליאק, אבל הגלוטן עלול לגרום להתנפחות, לעלייה במשקל ולתופעות של המעי הרגיז. רבים מרגישים שיפור בבריאות כשהם אוכלים מזון חסר גלוטן או עני בגלוטן.
טוחנים את זרעי הקינואה לקמח וניתן להשתמש בהם כמו בדגניים. הם נמכרים למזון בלי הקליפה המכילה ספונינים, אבל אין פגיעה בנבט, והם נחשבים למזון מלא. זמן הבישול של הקינואה הוא 15 דקות.
מחקר שנערך באקודור הראה שילדים שגדלו בתנאים של תת-תזונה, וקבלו קינואה כתוסף מזון, התפתחו יותר טוב מילדים שניזונו בתזונה זהה ללא קינואה כתוסף (4).
מחקר אחר הראה שקינואה נספג אצל ילדים טוב יותר מאשר מזון המכיל זרעי סויה או חלב (4).
גידול הקינואה והשימוש בו נעשה נפוץ בעולם. גידול הקינואה דורש יום קצר ואקלים קריר. העניין שהתעורר בארצות רבות בקינואה גורם לארצות דרום אמריקה לגדל כמויות גדולות מהצמח, וזה מסייע לכלכלה של המדינות.
מקורות
1. Bemejo JEH and Leon J. Quinoa (Chenopodium quince) Food and Agriculture Organization of the United Nations, 1994.
http://www.fao.org/docrep/t0646e/htm April, 2005
2. Ralley K. Whole Grains: Quinoa from the Andes. Health and Beyond.
http://chetday.com/quinoa.htm. 2005
3. Quinoa: Health benefits, Nutritional Profile- Medical Newa Today. http://www.medicinalnewstoday.com/articlea/274745php
4. Ruales J. Grijjalva Y. Lopez-Jaramillo P. et al. The nutritional qaullity of an infant food from quinoa and its effect on the plasma level of insulin-like growth factor-1 in undernourished children. International Journal of Food Sciences and Nutrition.2002, 53: 143-154.
