אופני השימוש השונים במוצרי צמח המורינגה
מאת: פרץ גן, מנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא" בע"מ
כמזון, הרכבם התזונתי הייחודי של עלי המורינגה הופך אותם למזון בריאות או "מזון-על". ראוי לציון ריכוז החלבון הגבוה: 7-10% למשקל טרי, ועד 40% למשקל יבש, כפי שנמצא במטעי מורינגה בגידול אינטנסיבי בישראל. מאה גרם של עלי מורינגה טריים עשויים לספק מנת חלבון השווה לכשישית (17%) של מנת החלבון היומית הנדרשת למבוגר, ומכילה לפחות 10 חומצות אמינו חיוניות. העלים מכילים גם שיעור גבוה יחסי (57%) של חומצות שומן בלתי רוויות. מהן, חומצה אלפא-לינוליאית היא בריכוז הגבוה ביותר. המחקרים מצביעים על תכולה גבוהה של ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום בעלים. אחד האנזימים העיקריים הנדרשים לייצור ויטמין C נמצא בביטוי משמעותי בעץ.
בישראל בדרך כלל נצרכים עלי המורינגה, פרחים ותרמילי הפרי. העלים ניתנים למאכל טרי (סלטים) או מבושל (מרק, חליטות ותבשילים שונים), וכתוספי תזונה בצורות שונות: כמוסות או טבליות, או באבקת מורינגה, בתפזורת. לעלים טעם דמוי-חרדל. תרמילי הפרי הצעירים נאכלים, וגם הזרעים הטריים, מבושלים או במצבם הטבעי. לזרעים טעם חריף מיוחד ואופייני, המתחלף במהירות למתיקות המזכירה אגוזים או בוטנים. השורש חריף וטעמו כחזרת, ומכאן שמו האנגלי של העץ (Horseradish).
ברפואה מסורתית בהודו, העלים משמשים לטיפול בטפילי מעיים. העלים הטריים, סחוטים למיץ, מקובלים להורדת סוכר ולחץ דם, ולהגברת חלב הנקה. האפקט האנטי-דיאבטי של העלים השלמים (או אבקה) הוכח במספר ניסויים בבני אדם. מספר רב של ניסויים בחיות ובבני אדם הוכיחו את האפקטים המשמרים את הרקמות, נוגדי החמצון, מווסת מע' חיסון (אימונו-מודולוטורי), מוריד לחץ דם, נוגד טרשת-עורקים, נוגד דכאון, מגן על הכבד, מווסת רמות תירואיד, ועוד.
חליטת עלי מורינגה עשויה לרפא כיבי קיבה ושלשולים. מטפלים בעלים גם בחום, ברונכיטיס, דלקות עיניים ואוזניים. תכולת הברזל של העלים גבוהה, והם מקובלים גם בטיפול באנמיה. שימוש עממי רחב קיים גם לדלקות פרקים, אסטמה ובעיות עיכול. לקבלת מלוא התועלת התזונתית והרפואית, צריכת העלים השלמים או טחונים עדיפה על חליטה של העלים, או שימוש בתמצית.
אבקת עלי המורינגה היא כנראה צורת השימוש הנוחה ביותר לצריכה פנימית. ניתן לערבב אותה כתרחיף בכוס מים פושרים, לארוז אותה בכמוסות, או לייצר ממנה טבליות. צריכה יומית של עד 10 גרם עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה.
קיים גם שימוש בתמציות של העלים. התמציות אינן יכולות להכיל את כל המרכיבים העיקריים של העלים (חלבון, סיבים, מינרלים), אך נצפתה פעילות משמעותית שלהם נגד חיידקים פתוגניים, העלולים לגרום למחלות הנישאות במזון ולקלקול מזון. לפיכך, תמציות ומיץ של עלי מורינגה טריים עשויים לשמש כאמצעי אנטי-בקטריאלי במזון ובתרופות. מחקר אחר הצדיק את השימוש המסורתי בתמצית עלי M. oleifera לטיפול באפילפסיה, לאחר שנמצאה השפעה מדכאת CNS (מרגיעה-היפנוטית, נוגדת פרכוסים), התלויה במינון. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת. ידועה גם פעילות רפואית חזקה של קליפת השורש, אך השימוש בשורשים אינו מאושר עדיין כתוסף תזונה בישראל, וכפי הנראה גם לא באירופה. השורש עשיר במטבוליטים משניים ופעולתו חזקה מפעולת חלקי הצמח האחרים, למטרות חיזוק הלב ומע' הדם, נגד דלקת ועוד, לכן מחייב זהירות וליווי מקצועי בשימוש (כאמור, אינו מאושר בישראל). הפרחים משמשים כתרופה להצטננות.
הזרעים משמשים גם לטיהור מים, ובכבישה ניתן להפיק מהם שמן מורינגה איכותי למזון, בעל טעם עדין, חסר ריח, הדומה בתכונותיו לשמן זית (מעל 70% חומצות שומן לא-רוויות), ויש לו שימוש במזון (עדין לא בישראל), בקוסמטיקה וכשמן סיכה. השמן אינו מתחמצן בקלות. יבול הזרעים בגידול מסורתי הוא כ-300 קג/ד, מהם מפיקים כ-90 ק"ג שמן.
להזמנת שמן מורינגה לשימוש חיצוני
10.24
