קנאביס- ד"ר מינה פארן
משפחה: Cannabinaceae
תאור בוטני: ידועים רק שני צמחים המשתייכים למשפחת ה-Cannabinaceae. הצמח השני הוא Humulus. לסוג Cannabis משתייכים שלושה מינים: C. sativa, C. indica ו- C.ruderalis.
הקנאביס הוא צמח עשבוני רב שנתי, שמוצאו כנראה ממרכז אסיה. הוא התפשט לכל ארצות תבל, חוץ מאשר לארצות הקוטב וליערות הלחים הטרופיים. גידול חקלאי שלו ידוע בארצות שונות מאז אלפי שנים.
הקנאביס מגיע לגובה של 4-6 מ'. הוא צומח במהירות, ומגיע לקצב צמיחה של 10 ס"מ ליום. הגבעול מגיע לעובי של 10 ס"מ, והשורשים ארוכים ומתפצלים. העלים מחולקים לעלעלים צרים ומחודדים, בעלי צבע ירוק כהה, מכוסים בשערות צפופות. הקנאביס הוא צמח דו ביתי, בעל הבדל מורפולי ברור בין הצמח הזכרי והנקבי. הצמח הנקבי נמוך יותר מהזכרי, ועמוס בעלים וענפים. הפרחים הזכריים והנקביים הם תפרחות צפופות בצורת שבולת. כל פרח מכיל חפה (bract), מכוסה בשערות ובלוטות המפרישות טיפות של שרף. הפרח הנקבי מפריש שרף נקי, בוהק שנקרא בהודו בשם charas.
השרף מופרש מתחילת הפריחה עד שהזרעים מגיעים לבגרות. תפקיד השרף להגן על הזרעים המבשילים מהחום והיובש. כאשר כמות השרף המופרש גדולה הצמח נראה כאילו הוא מכוסה בטל.
השימוש בקנאביס במהלך ההיסטוריה
הקנאביס הוא אחד הצמחים הקדומים ביותר שהאדם גידל בגידול תרבותי. כנראה שהתחילו לגדלו כבר בראשית התפתחות החקלאות, כאשר האדם למד לתרבת צמחים למאכל, לרפואה ולתועלת.
השתמשו בחלקים שונים של הצמח למאכל, תעשיה ורפואה. מגבעולי הצמח הפיקו את הסיבים. השימוש בסיבים הוא כנראה העתיק ביותר. מהזרעים הפיקו שמן בעל איכות גבוהה, ובנוסף השתמשו בהם כמזון עבור בני אדם וחיות. הקנאביס נחשב לצמח רפואי חשוב, וכבר לפני אלפי שנים השתמשו בו לריפוי. התכונות הנרקוטיות של הצמח היו ידועות כבר בזמן הקדום. הקנאביס הוא ללא ספק הצמח הפסיכו- אקטיבי העתיק ביותר בשימוש האדם.
שימוש בסיבים
סיבי הקנאביס מופקים מהגבעול. הם מכילים 77% תאית, ונחשבים לחזקים ביותר מבין כל הסיבים הטבעיים. השתמשו בהם לייצור חבלים ומפרשים לאוניות. האריגים המיוצרים מהסיבים, בד קנבס, הם חזקים מאד, ויחד עם זאת עדינים ורכים למגע.
שימוש נוסף נעשה בסיבי הקנאביס בתעשיית נייר. מתקבל נייר דק ומחוספס. הנייר הראשון בעולם הוכן בסין מסיבי קנאביס. ניתן להכין מהסיבים גם דלק בעל איכות גבוהה, וכן ניתן להפיק ממנו כוהל מתילי ואתילי. חפירות ארכיאולוגיות מעידות על שימוש בסיבי קנאביס בסין כ-4000 שנה לפנה"ס, בטורקיסטן כ-3000 שנה לפנה"ס, בטייואן, בטורקיה ובמצרים כ-800 שנה לפנה"ס.
שימוש בשמן ובזרעים
שמן הקנאביס מופק מהזרעים. הוא מורכב כמעט כולו מחומצות שומניות בלתי רוויות. מצויות בו חומצות שומניות אומגה 3 ואומגה 6. בכל הזמנים נחשב שמן הקנאביס לשמן מאכל מעולה. הכוספה שנשארת לאחר כבישת השמן משמשת מאכל לצאן ובקר.
הזרעים מכילים חלבונים וחומצות שומן חיוניות. בארצות רבות נהגו לגדל את הקנאביס כדי לאכול את הזרעים. אכלו אותם כדיסה, או טחנו אותם לקמח והכינו מהם מיני מאפה.
השימוש בקנאביס כצמח נרקוטי הגיע להודו על ידי ה-Aryans, שבט נודד שפלש מהצפון כ-2000 שנה לפנה"ס. ב- Vedas מוזכר הקנאביס כנקטר אלוהי, שמעניק לאדם בריאות טובה, חיים ארוכים חזיונות ואפשרות ליצור קשר עם האלים. קשרו אותו עם האל Shiva שנתן את הצמח לבני האדם. בספר הרביעי של הוודות – Atharvaveda, שנכתב נ-1200-1500 לפנה"ס מוגדר הצמח כקדוש. השימוש בו לפולחן ולטקסים דתיים התפשט בכל רחבי הודו.
בסין העתיקה מומלץ הקנאביס לשימוש רפואי, בליווי אזהרות מפני שימוש מוגזם. Shen Nong מזהיר מפני הפעילות הנרקוטית של הצמח, ומכנה אותה " ראיית השטן". השימוש בקנאביס עבר לפרס, אשור ומצרים. נהגו להשתמש בו כקטורת וכתרופה. הקנאביס הגיע לאמריקה והתקבל שם בברכה על ידי האינדיאנים, שאמצו אותו במהירות כצמח נרקוטי. ב- 1937 הוא נאסר לשימוש בארה"ב, לאחר שהובא לשם על ידי מהגרים ממקסיקו.
רפואה מסורתית: הקנאביס הומלץ כמשכך כאבים, נוגד התכווצויות, מרגיע, מגביר תאבון, נוגד שלשול, נוגד שגרון, מוריד חום גבוה, נוגד אסתמה, נוגד הקאה, מדכא מערכת חיסון, נוגד דלקות, מפחית לחץ תוך-עיני, נוגד פרזיטים, נוגד אלרגיה.
מרכיבים: השרף הנרקוטי מכיל מעל 60 תרכובות המכונות cannabinoides, שלהם מייחסים את התכונות הפסיכו אקטיביות של הצמח. הם מורכבים מיחידות טרפנו-פנוליות בנות 21 אטומי פחמן, והם בעלי מבנה ייחודי.
הפעיל ביותר מבין הקנבינואידים הוא THC – Tetrahydrocannabinol. הריכוז הגבוה ביותר של THC מצוי בשרף של תפרחות לפני ההפרייה. בד"כ מגיע הריכוז ל-1-2%, אולם ניתן להעלות את ריכוזו ל-4-6% על ידי השבחה גנטית ותנאי גידול אופטימליים. ייצור של THC עולה עם גיל הצמח, עם הארה ממושכת, עם העליה בטמפרטורה וביובש. מחקרים הראו שבהארה שנמשכה 12 שעות נוצרת כמות כפולה של THC מאשר ב-10 שעות. ריכוז THC עולה ככל שהאזור צחיח יותר. חשוב במיוחד היובש בזמן הבשלת הזרעים.
פרמקולוגיה: THC והקנבינואידים האחרים הם קשי תמס במים, אבל הם נמסים היטב בשומנים ובממיסים אורגניים. תכונה זו מאפשרת להם לעבור בקלות את המחסום בין הדם למוח (B.B.B). לאחר עישון ניתן למצוא אותם גם בריאות ובמאגרים של שומנים בגוף. מטבוליטים שלהם מופרשים אפילו שבוע לאחר לקיחת מנה בודדת של קנאביס.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו נוכחות של רצפטורים במקומות שונים במוח ובטחול. הגוף מייצר את הרצפטורים לחומר אנדוגני – anandamine, שהוא אתנול-אמיד של חומצה ארכידונית. THC ו-anandamide נקשרים לאותו רצפטור למרות השוני שבמבנה הכימי.
הרצפטור נמצא במוח באזורים הקשורים לתנועות, רגשות וזכרון קצר טווח. בנוסף ישנו רצפטור במערכת ההיקפית שמבנהו שונה מזה של הרצפטור במוח. נמצאו רצפטורים ל-THC גם אצל חיות: עכבר, חולדה, עופות, צבים, דגים מסוימים וזבובי פירות. ניתן להסביר את השפעות הקנאביס על פי המיקום של הרצפטורים במוח.
הריכוז הצפוף ביותר מצוי ב- basal gangelia וב-globus pallidus. קישור מוגבר של THC למקומות אלה יכל להסביר את ההשפעה שיש לקנאביס על פעילות מוטורית, פגיעה בקואורדינציה וההאטה של התנועות.
ריכוז דליל יותר של רצפטורים מצוי בהיפוקמפוס ובקליפת המוח. ההיפוקמפוס מאחסן זכרון ומידע על חושים. הוא מהווה חלק מהמערכת הלימבית, האחראית לוויסות של תגובות ללחץ ולהתנהגות רגשית.
קישור לרצפטורים באזורים אלה יכל להסביר את ההשפעה של THC על מחשבה ולמידה. שימוש בקנאביס עלול לגרום לבלבול, לאיבוד הקשר בין המחשבות, הפרעה ריגשית, ירידה בזכרון לטווח קצר והזיות.
רמות נמוכות של רצפטורים מצויות בגזע המוח, באזורים השולטים על תפקוד הנשימה, הלב וכלי הדם. למינון גבוה של קנאביס יש השפעות על מערכות אלה.
מינון של THC הדרוש כדי לעורר השפעות פרמקולוגיות באדם הוא 2-22 מ"ג. רק 10-25% חודרים למחזור הדם, ולכן המינון המשפיע הוא 0.2-4.4 מ"ג. כנראה שרק 2-44 מיקרוגרם חודרים למוח. לאחר עישון THC נספג בדם ומתפזר בגוף עם מחזור הדם. מטבוליזם התחלתי מתרחש בריאות ובכבד ל-hydroxyTHC- 11 שהוא פעיל יותר וחדיר יותר למוח.
קנאביס הנלקח דרך הפה (עוגיות, סוכריות) פועל בצורה דומה אבל באיטיות. רמת THC עולה במשך 4-6 ש'. שחרור של THC משכבות שומניות הוא איטי, ונמשך 18 ש' ועד 4 ימים. זמן מחצית החיים אצל משתמשים כרוניים הוא 19-27 ש', אצל משתמשים בלתי מנוסים 50-57 ש'.
שימוש רפואי בקנאביס
בזמן העתיק היה הקנאביס ידוע כ- panacea – מרפא הכל, והשתמשו בו בטיפולים פנימיים וחיצוניים. מחקרים שנערכו בצמח בשנים האחרונות הוכיחו את יעילותו כצמח רפואי חשוב.
נוגד בחילות אצל חולי סרטן המטופלים בכימותירפיה.
הקנאביס נוגד הקאות ומקל על בחילות, אצל חולי סרטן המקבלים טיפול כימותירפי, וכן אצל חולי AIDS. עישון קנאביס יעיל יותר מלקיחה אורלית. העישון יוצר אפקט מיידי, ומסייע לשיפור במצב הרוח ולהגברת התאבון. בחלק מהניסויים שנערכו השתמשו ב-THC בריכוז של 15-20 מ"ג בתוך קפסולות ג'לטין. החומר הפעיל הומס בשמן שומשום.
מסייע להורדת לחץ תוך- עיני בגלאוקומה.
גלגל העין מלא בנוזל הזורם בתעלות. הוא יוצר לחץ השומר על צורתו של גלגל העין. במקרים של גלאוקומה התעלות נחסמות בהדרגה. כתוצאה מכך עולה הלחץ התוך-עיני, והוא גורם נזק לעצב הראייה. הגילוי שקנאביס מוריד לחץ תוך עיני התגלה במקרה במהלך ניסוי משטרתי, שמטרתו היתה לבדוק את השפעת הקנאביס על הרחבת האישונים. המשטרה חיפשה אמצעי זיהוי קל של משתמשים בקנאביס. הוכח שקנאביס, ו-THC מבודד, גורמים להורדת הלחץ התוך עיני, כשלוקחים אותם במתן אורלי או בעישון. הטיפול בקנאביס הוא סימפטומטי ואינו מסייע לריפוי המחלה. כדי להקל על הלחץ בעיניים יש להמשיך ולקחת את הקנאביס באופן קבוע, ומכאן הבעייתיות שבטיפול זה. הוא אמנם מציל את ראייתם של החולים, אבל מסכן אותם בכל התופעות הנילוות לשימוש בקנאביס. המסיסות הנמוכה במים של THC מקשה על השימוש החיצוני בו כטיפות עיניים. ניסויים רבים נעשים במטרה למצוא את הפורמולה המתאימה להחדרת החומר לעיניים בשימוש חיצוני.
משכך כאבים
הקנאביס והקנבינואידים גורמים לשיכוך של כאבים קשים כאשר לוקחים אותם בעישון או בלקיחה אורלית תופעות הלואי קטנות יותר מאלה של האופיאטים, וההשפעה נמשכת במשך חודשים ואף שנים מבלי צורך להעלות את המינון.
מחקרים הראו שיכוך כאבים גם אצל חולי סרטן שסבלו מכאבים קשים. אחד מהשימושים הרפואיים הנרחבים ביותר בקנאביס במאה ה-19 היה לטיפול בכאבי מחזור, ולהפחתת הכאב של צירי לידה. מימצאים ארכיאולוגיים מראים שגם בזמן הקדום נהגו להשתמש בצמח במקרים של לידות קשות. מחקרים ראשוניים שנעשו הראו שאין לקנאביס הנלקח בזמן הלידה השפעה שלילית על הילוד.
מסייע לחולי איידס
חולי איידס המשתמשים בקנאביס מדווחים על ירידה בבחילות והקאות, תאבון מוגבר, הפחתה בכאב והרגשה כללית טובה.
קנאביס כנוגד התקפי מיגרנה
במאה ה-19 נהגו להשתמש בקנאביס להקלה על מיגרנה. במאמר שהתפרסם בשנת 1891 כותב J.B. Mattison שהשימוש החשוב ביותר של הקנאביס הוא בסיוע לסובלים מהתקפי מיגרנה. לטענתו, הקנאביס לא רק מרגיע את הכאב, אלא גם מונע הישנות של התקפים. ב – 1913 התפרסם מאמר הטוען שהקנאביס הוא התרופה הטובה ביותר נגד מיגרנות. חולים הסובלים מהתקפי מיגרנה קשים מדווחים שעישון של כמות קטנה של קנאביס, כאשר מופיעים הסימנים הראשונים של ההתקף, מונע את התגברותו של ההתקף. לא ברור אם המנגנון הוא של שיכוך כאבים, או שיש כאן השפעה על הביוכימיה של המיגרנה.
אופן השימוש בקנאביס
החשיש עשוי מהשרף, שלאחר איסוף וטיפול בחום הופך לחומר יבש בצבע חום. בהודו מכנים אותו charas ובאפריקה הוא נקרא כיף. באמריקה נוהגים להשתמש בכל התפרחת ובעלים. המוצר נקרא בשם המקסיקני מריחואנה. בהודו משווקים מוצר הנקרא מג'ון, בצורת סוכריות המכילות חשיש, אופיום ודטורה. צורת השימוש הנפוצה ביותר היא העישון. מריחואנה מעשנים בסיגריה שמוסיפים לה טבק.
חשיש ניתן לעשן כסיגריה, אבל בד"כ מעשנים במקטרת עם או בלי טבק.
מקטרת מים (bong) היא כלי נפוץ לעישון כל ההכנות של הקנאביס. Bhang היא חליטה של חשיש. ההשפעה איטית וקטנה יותר. בהודו נוהגים להוסיף חשיש לעוגיות או סוכריות.
מקורות
R. Mechoulam. Cannabinoids as Therapeutic Agents. CRC Press Inc. 1986
R. Mechoulam Marijuana. Academic Press Inc. 1973
Trease and Evans Pharmacognosy, 14th edition. WB Sawnders Company Limited, 1996
Joyce C.R.B. and Curry S.H. The Botany and Chemistry of Cannabis. J&A. Churchill, London, 1970.
Delta Eric A. Voth, and Richard H. Schwartz. Medicinal Application of THC and Marijuana. Annals of Internal Medicine. Vol 126, American College of Physicians, 1997.
Ott J. Pharmacotheon, Entheogenic drugs, their plant source and history.Natural Products CO, Kennewick, WA, 1993 pp. 384-389.
