בעבר, הלא רחוק, נהגנו לחשוב שבגופנו חיים ומתקיימים דיירי משנה שהם החיידקים. אנחנו צריכים לפרנס אותם ולדאוג למחסורם, והם ייצרו אנזימים, ויטמינים ומרכיבים נוספים עבורנו.
עם השנים מתברר לנו שהחיידקים הם בעלי הבית ואנחנו צריכים לדאוג לכול מחסורם.
גוף האדם נושא בתוכו 10 בחזקת 14 חיידקים שונים. מספר העולה פי 10 על כל התאים שבגוף, שמספרם מגיע ל-10 בחזקת 13 (1).
כ-500 מינים של חיידקים חיים במעי (1), אבל רוב חיידקי המעי משתייכים ל-30-40 מינים.
בין החיידקים והמאכסן קיימים יחסים של סימביוזה הדדית. החיידקים מפיקים אנרגיה ממרכיבים שהאדם אינו מסוגל לפרק, משתתפים בהתפתחות של מערכת החיסון, מונעים התרבות והתפשטות של חיידקים פתוגניים , מייצרים ויטמין K וביוטין.
המאכסן נותן לחיידקים מקום מוגן עשיר במזון שמאפשר להם להתרבות ולשרוד.
מחקרים שנעשו על חיידקי המעי הראו שאוכלסיית החיידקים שונה אצל בני אדם שונים, אבל היא נשארת קבועה אצל אותו אדם במשך שנים, על אף השינויים שחלים בתזונה, בגיל ובאורח החיים (1).
רוב חיידקי המעי הם אנאארוביים, כלומר, הם אינם זקוקים לחמצן כדי להתקיים.
ארבע הקבוצות הגדולות של חיידקי המעי הן: Firmicutes, Bacteroidetes, Actinobacteria, Peptostreptococcus (2).
רוב הסוגים המצויים במעי הם: Bacteroides, Clostridium, Faecalibaterium, Eubacterium, Ruminococcus, Peptococcus, Bifidobacterium (1,3).
פטריות שוכנות גם הן במעי האדם. הידועות ביותר הן Candida, Saccharomyces, Aspergillus, Penicillium.
המיקרוביום והתפתחותו עם הגיל.
התינוק מקבל את החיידקים כשהוא עובר בתעלת הלידה., ומקבל את החיידקים מאמו. תינוק הנולד בניתוח קיסרי מקבל את החיידקים הראשונים מהצוות הרפואי המטפל בו, מתינוקות אחרים ומאמו. החיידקים הראשונים אצל תינוק שנולד בניתוח קיסרי הם סטפילוקוקים, Corynbacterium ו-Propiobactterium.
חיידקי המעי אצל תינוק שנולד בניתוח קיסרי עלולים להיות לא מסודרים עד תקופה של ששה חודשים.
אצל תינוק שנולד בלידה נורמלית הפלורה של המעי שלו בנויה ומאורגנת אחרי חודש אחד (6).
חיידקי הפה, העור והסביבה עוברים מהאם לתינוק דרך הנקה, נשיקות, ליטוף והמגע שבין האם לתינוק.
אצל כל התינוקות מתיישבים במהירות חיידקי קולי וסטרפטוקוקים. בתוך ימים ספורים מגיע מספר החיידקים ב-1ג' של צואה ל-10 בחזקת 8 עד 10 בחזקת 10. בתוך השבוע הראשון לחיים החיידקים האלה מייצרים סביבה נוחה לאלה שבאים אחריהם, לחיידקים האנאארובים, בעיקר אלההמשתייכים למינים
Bifidobacterium, Bacteroides, Clostridium, Ruminococcus.
חלב אם מכיל כמות גדולה של bifidobacteria, וזה החיידק השכיח ביותר אצל תינוק שיונק
Bifidobacterium longum הוא חיידק המסוגל לפרק כ-20 סוכרים המצויים בחלב אם.
המיקרופלורה של תינוקות המוזנים בפורמולה יותר מגוונת. מצויים אצלם enterococci, bifidobacteria, Bacteroides ו-Clostridium.
החיידק הבולט ביותר אצל תינוק שיונק הוא Bifidobacterium longum. משערים שי לו תפקיד בהתפתחות של מערכת החיסון.
מחקר שנערך על 528 משתתפים, מגילים שונים וממוצא שונה (4) הראה רבגוניות גדולה בהרבה במיקרוביום של אדם מבוגר מאשר את ילד צעיר. בהשוואה של המיקרוביום בין המשתתפים הייתה הרבגוניות גדולה בהרבה בקרב הילדים (4).
המחקר הראה גם שהמיקרוביום של הילד מתפתח ומשתנה בתוך שלוש השנים הראשונות לחייו, ומקבל צורה של מיקרוביום של אדם מבוגר.
היה מפתיע לגלות דימיון בחיידקי המעי של בני משפחה שגרים בארצות שונות, על אף ההבדלים בתזונה, באקלים ובאורח החיים שלהם (4).
השפעת התזונה על חיידקי המעי
נמצא קשר בין מיני החיידקים במעי והתזונה של האדם.
החיידק Prevotella מתייחס לפחמימות וסוכרים פשוטים. הוא קשור לתזונה המבוססת על פחמימות.
Bacteroides מתקשר לחלבון מן החי, חומצות אמיניות ושומן רווי. אלה הם רכיבים הנפוצים יותר בתזונה מערבית.
יש לצפות שאצל אנשים האוכלים יותר פחמימות יהיה Prevotellaנפוץ יותר, ואילו אצל אדם שהתזונה שלו כוללת חלבון מהחי ושומן רווי,יהיה Bacteroides נפוץ יותר (5).
ניתן לשנות את המיקרוביום על ידי שינוי התזונה לאורך זמן. אדם שעובר מתזונה הכוללת בשר לתזונה צמחונית, יוכל לאחר תקופה מסוימת לשנות את המיקרוביום שלו, ועל ידי כך להשפיע על הבריאות שלו.
פעילות חיידקי המעי בגוף האדם
חיידקי המעי מבצעים פעילות חשובה ומגוונת בגוף האדם. ככל שמתרחב הידע אנו מבינים יותר עד כמה החיידקים מארגנים את חיינו. במשך שנים חשבו שחיידקי המעי מתפקדים בעיקר בתוך מערכת העיכול. היום אנחנו מתחילים להבין עד כמה החיידיקם משפיעים על חיינו.
מתווכים של מערכת העצבים מצויים במעי ומדובר על המוח שמצוי במערכת העיכול. החיידקים שולטים במצב הרוח שלנו, בשמחת החיים, בתשוקה למזון מסוים, לטעם זה או אחר.
פעילות המיקרוביום במערכת העיכול.
החיידקים מעכלים רכיבי מזון שהאדם אינו יכול לעכל
הם מדכאים צמיחה של מיקרואורגניזמים מזיקים
מזרזים צמיחה של תאים
מגינים מפני מחלות (1).
לגוף האדם אין אנזימים לעכל פוליסכרידים מקבוצה בטא, שמצויים בסיבים, בסוכרים המצויים בירקות, באצות, בפטריות שהם מזון האדם. קטניות שמכילות מרכיבים שהאדם אינו יכול לעכל גורמים להתנפחות ולגזים.
החיידקים פועלים על פחמימות והופכים אותם לחומצות שומניות קצרות שרשרת בתהליך של תסיסה שנקרא Saccharolytic fermentation.
התאים יכולים להשתמש באנרגיה שמשתחררת, וגם לספוג מינרלים, כגון, סידן, מגנזיום וברזל(1).
החיידקים מזרזים ספיגה של ליפידים, ומסייעים לספיגת ויטמינים כמו ויטמין K.
בנוסף, החיידקים מגדילים את כושר המעי לספוג מים, מרבים גדילה של תאי מעי, מפחיתים מספר של חיידקים מזיקים, ומזרזים צמיחה של חיידקי מעי.
חומצות השומן קצרות השרשרת, שנוצרות מהפחמימות על ידי החיידקים מגבירות צמיחה של תאי אפיתל של המעי, ומווסתות את ההתרבות וההתמיינות שלהם (1).
הפלורה של המעי מונעת מחיידקים שעלולים להזיק למאכסן להתיישב במעי. הם נצמדים לקרומים הריריים של המעי ומתחרים עם פטריות וחיידקים אלימים על המקום. הם מונעים מחיידקים לפלוש למעי, ומעכבים התרבות של חיידקים מזיקים המצויים במעי בריכוז נמוך (1).
התחרות בין חיידקי המעי וחיידקים פולשים היא גם על המזון, ועל מקומות שניתן להיצמד אליהם על האפיתל של המעי הגס.
הגנה נוספת מספקים חיידקי המעי באמצעות הבקטריוצינים שהם מייצרים. הבקטריוצינים הם פפטידים רעילים שמעכבים גידול של זני חיידקים דומים,
השפעת המיקרוביום על התפתחות מערכת החיסון
חיידקי המעי משפיעים על מערכת החיסון בכך שהם תומכים בהתפתחות ההתחלתית של הרקמות החיסוניות של המעי. הם מעודדים את הרקמות החיסוניות לייצר נוגדנים למיקרואורגניזמים אלימים, ובכך מסייעים למערכת החיסון להכיר ולהילחם בחיידקים אלימים, ולפתח סבילות כלפי מיני חיידקים
החיידקים הראשונים שמתיישבים במערכת העיכול אחרי הלידה קובעים את הפלורה של האדם למשך חייו. החיידקים הראשונים משפיעים על התגובה החיסונית של האדם. החיידקים שהתיישבו במערכת העיכול משתדלים לייצר סביבה נוחה בשבילם, ופחות נוחה למתחרים שלהם.
במערכת העיכול חל שינוי בהרכב החיידקים שהם בהתחלה אנאארובים פקולטטיביים, כלומר, הם יכולים להיות אנאארובים, אבל מסתדרים גם עם חמצן. הסטרפטוקוקים והקולי הם אנאארובים פקולטטיבים.
החיידקים הראשונים שמתיישבים במערכת העיכול אחרי הלידה קובעים את הפלורה של האדם למשך חייו. החיידקים הראשונים משפיעים על התגובה החיסונית של האדם. החיידקים שהתיישבו במערכת העיכול משתדלים לייצר סביבה נוחה בשבילם, ופחות נוחה למתחרים שלהם.
במערכת העיכול חל שינוי בהרכב החיידקים שהם בהתחלה אנאארובים פקולטטיביים, כלומר, הם יכולים להיות אנאארובים, אבל מסתדרים גם עם חמצן. הסטרפטוקוקים והקולי הם אנאארובים פקולטטיבים, שמתפתחים ומתרבים ללא חמצן (1,8).
כאשר מערכת החיסון של המאכסן כבר התפתחה היא מסדירה את הרכב החיידקים במעי.
חיידקי המעי משפיעים גם כמונעים של אלרגיה למשך החיים (9). מחקרים שבדקו את הפלורה של המעי אצל ילדים שהתפתחו אצלם מצבים של אלרגיה למרכיבים שונים, לעומת ילדים שלא סבלו לאלרגיות שונות, הראו הבדלים בחיידקים במערכת העיכול.
אצל הילדים שפתחו אלרגיות מצאו ריכוז גבוה של Clostridium difficile
ו-staphylococcus aureus, וריכוז נמוך של Bacteroides ו-Bifidobacteria.
ההסבר שניתן הוא שהמחסור בחיידקים הפרוביוטיים מנע הכשרה טובה של מערכת החיסון, שתוכל להתמודד עם אנטיגנים שעלולים להיות בעייתיים (9).
שימוש מוגזם באנטיביוטיקה בשנים הראשונות של החיים, פוגע בחיידקי המעי, ועלול לגרום בשלבים מאוחרים יותר בחיים למעי רגיז ולדלקות של מערכת העיכול.
השפעה של שימוש באנטיביוטיקה
שימוש באטיביוטיקה רחבת-טווח עלול לשנות את הרכב חיידקי המעי. הוא יגרום לירידה במיני החיידקים הנמצאים במעי וגם לירידה במספר שלהם. מערכת העיכול תתקשה לפרק את הפחמימות ותהיה ירידה בחומצות שומן קצרות שרשרת, וזה עלול לגרום לספיגה רבה של מים ולשלשולים.
ילדים קטנים מקבלים לעיתים קרובות טיפול אנטיביוטי מוגזם. ישנן מחלות ילדים זיהומיות קלות שניתן לטפל בהן עם צמחים אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ומורידי חום. הורים שנבהלים מחום גבוה אצל הילד נותנים לו מיד תרופות אנטיביוטיות, שעוזרות לטווח קצר, ועלולות להזיק לטווח ארוך.
הידע כיצד לטפל במחלות ילדים זיהומיות קלות היה נפוץ במשפחות, והוא הועבר מהאם או מהסבתא לדורות הבאים. מכאן הביטוי "תרופות סבתא" שאין מה לזלזל בהן.
חשוב להחזיר את הידע הזה לאימהות כדי שתוכלנה לטפל בעצמן בילדיהן במקום לפנות למרפאות ולבתי החולים בשביל כל בעיה רפואית קטנה.
מקורות
Guarner F. Malagelada J. Gut flora in health and disease. The Lancet, 2003. 361(9356): 512-9).
Khanna S. Tosh PK. A clinician's primer on the role of the microbiome in human health and disease. Mayo Clin. Proc. (2014), 89 (1): 107-114.
Beaugerie L. Petit J-C. Antibiotic-associated diarrrhoea (2004), Best Practice & Research Clinical Gastroenterology 18(2): 337- 352.
Yatsunenko T. Rey F. Manary MJ. Human gut microbiome viewed acroos age and geography. Nature (2012) 486 (7401) : 22-227.
Wu GD. Chen J, Hoffmann C. Linking Long-Term Dietary Patterns with Gut Microbial Enterotypes. Science (2011) 334 (6052): 105- 108.
Grolund MM.Lehtobeb OP. Eerla E. Fecal Miccroflora in Healthy Infants Born by Different Methoods of Delivery: Permanent Changes in Intestinal Flora After Cesarean Delivery. Journal of Pediatric Gastroenterology & Nutrition (1999) 28 (1):19-25.
Stenhoff U. Who controls the crowd? New findings and old questions about the intestinal microglora. Immuunology Letters (2005) 99 910:6-12.
Sears CL. Adynamic partnership: Celebrating our gut flora.
Anaerobe (2003) 11 (5):247-251.
Bjorksteb B. e.j. MM. Allergy development and the intestinal microflora during the first year of life. Journal of Allergy and Clinical Immunonology (2001). 108 (4): 516-520.
