חומצות אמינו מבודדות מצויות כיום בשימוש כתוספי מזון. נוהגים גם להוסיף אותן למזון מתועש. הן נמכרות באופן חופשי, וחשוב להבין מה התועלת והנזק שיש בבשימוש בהן.
בשנת 2011 קבע וועד נורבגי לענייני בטיחות במזון הגדרות ל-30 חומצות אמינו ונגזרותיהן. הוא סיווג את החומצות לפי מידת הסכנה שבלקיחתן כתוספי מזון. החומצות הוגדרו כבעלות סיכון נמוך בינוני או גבוה.
חומצות האמינו היסטידין, מתיונין, אדנוזילמתיונין וטריפטופן הוגדרו כבעלות סיכון גבוה. הגדרות אלה מתייחסות לחומצות האמינו כשהן ניתנות מבודדות כתוספי מזון או כתוסף למשקאות. הן אינן מתייחסות לתוספים הניתנים כחלבון מאוזן לחיזוק חולים או לבניית שרירים לספורטאים.
היסטידין, מתיונין וטריפטופן הן חומצות אמינו חיוניות. אדנוזילמתיונין הוא מטבוליט של מתיונין. רק צורת L של חומצות אמינו יכולות לעבור מטבוליזם בגוף האדם. צורת D של חומצות אמינו אינן נספגות בגוף.
אדנוזילמתיונין – SAM מיוצר מ-L מתיונין ואדנוזין טריפוספט- ATP.
כשהשתמשו בארבע החומצות המוזכרות להלן כתוספי מזון דווח על מצבים מתונים של בחילות וירידה בתאבון.
בבדיקה של העמסת מתיונין בריכוז של 100 מ"ג לק"ג (כ7-8 ג' ליום לאדם בוגר), נצפו תופעות, כגון, סחרחורת, נמנום וירידה או עליה בלחץ הדם. בנוסף נמצאה עלייה של הומוסיצטאין בפלסמה, מצב המיוחס למחלות קרדיו-וסקולריות.
מינון של 6 ג' טריפטופן ליום העלה באופן משמעותי פראוקסידציה של שומנים.
מינון של 4.2 ג' טריפטופן ליום גרם לעלייה במספר האאוזינופילים בדם. אין וודאות שעלייה במספר אאוזינופים שאינה קשורה לתגובה אלרגית או לנוכחות של פרזיטים בגוף, מצביעה על בעיה בריאותית מדאיגה.
משרד הבריאות קובע על סמך נתונים כאלה את המינון המומלץ ליום של חומצות האמינו.
טריפטופן
L-Tryptophan היא חומצת אמינו חיונית, המשמשת כפרקורסור למולקולות חיוניות, כגון ניאצין שהוא ויטמין B3, סרוטונין, טריפטמין שהוא מטבוליט של טריפטופן, ומלטונין שהוא הורמון הנוצר בבלוטת האיצטרובל.
כמות הטריפטופן המומלצת ליום היא 5מ"ג לק"ג משקל.
באנגליה הוגדר המינון המירבי של טריפטופן ל-220 מ"ג ליום.
ניאצין הוא ויטמין B3 שמשתתף בייצור חומצות שומן, בפירוק של גלוקוז ובמטבוליזם של חלבון.
חוסר ממושך בניאצין עלול לגרום למחלה קטלנית הנקראת פלגרה. היא מתבטאת בעייפות, רגישות גבוהה לשמש, דלקות בעור, הפרעות עיכול, שיטיון ומוות.
טריפטמין הוא אלקלואיד המצוי בצמחים, פטריות וחיות. הוא מהווה בסיס לקבוצה של תרכובות המכונות טריפטמינים, והן בעלות פעילויות ביולוגיות, ומשפיעות על מערכת העצבים.
חולדות שהאכילו אותן בתזונה שכללה 20% קזאין ו- 14.3% טריפטופן במשך ארבעה שבועות, פיתחו קשקשת בזנב והשיער שלהן נעשה דקיק.
במחקר קליני כפול סמיות דווחו המשתתפים על סחרחורות וכאבי ראש זמן קצר לאחר ספיגת הטריפטופן דרך מערכת העיכול.
דיווחים שונים שהתקבלו בעקבות שימוש מופרז בטריפטופן כללו פיברוזיס עורי, עלייה במספר האאוזינופילים וכן דווח על שני מקרים של סקלרודרמה.
במחקרים אחרים נצפו כבד שומני ושינויים פיברוטיים בשרירים, בריאות ובלבלב.
שימוש מוגזם בטריפטופן עלול לגרום לתסמונת של עודף סרוטונין, שמתבטא בהזעה, טכיקרדיה, היפרתרמיה, רעד, הרחבת אישונים, רפלקסים מוגברים עד חוסר הכרה. יש חשש בשילוב של טריפטופן עם טיפול תרופתי נוגד דכאון.
מקורות לטריפטופן בתזונה: שוקולד, תמרים, חלב, קוטג', חלמוני ביצה, דגים, בשר עוף, שומשום, זרעי חמניות, ספירולינה, שעועית, בוטנים.
היסטידין,
L-histidine מוגדר כבטיחותי בטווח של 4-4.5 ג' ליום, מעבר לרמות הרגילות המצויות בתזונה. עם זאת, המידע מבוסס על מעט מחקרים. נראה שרמות גבוהות של היסטידין עלולות להשפיע על מטבוליזם של נחושת ואבץ, ובמצבי עודף קיצוני אף לגרום לבלבול מנטלי.
חוסר בהיסטידין אינו מורגש בעשרה הימים הראשונים בגלל המאגרים הגדולים המצויים בשרירים. באופן הדרגתי נוצר מאזן חלבון שלילי, החוזר לאיזון במהירות עם השבת ההיסטידין לתזונה.
היסטידין הוא רכיב חשוב של המוגלובין. הוא מהווה 8% מתכולת החלבון המצוי בהמוגלובין.
היסטידין הוא גם פרקורסור לביוסינתיזה של היסטמין. רמה נדרשת לתינוקות היא 33 צ"ג לק"ג משקל גוף. לא הוגדרה הרמה הנדרשת אצל מבוגרים.
מקורות בתזונה: בשר אדום, עוף, דגים, מוצרי חלב. סויה מכילה היסטידין.
רוב הצמחים אינם מכילים כמות גדולה של היסטידין.
מתיונין
במחקר על חולדות הן קבלו מתיונין בריכוז של 2.7% מהתזונה הרגילה במשך 6-20 יום.
מצאו אצל החולדות הגדלה של כדוריות דם אדומות, הצטברות של המוסידרין (סוג של ברזל), נזק בטחול, הפחתה בתאבון והאטה בקצב הגדילה.
מינון של 2-4% מהתזונה של מתיונין שניתן לחולדות בהריון, גרם לשינוי קל בתפקודי כבד, ירידה ברמת הברזל בכבד, הטחול השחיר בגלל שקיעת ברזל ונצפו שינויים בשיליה.
בבני אדם שצרכו 0.6ג' מתיונין ליום עלתה רמת החומצה האמינית אלנין, וירדה רמה של חומצות אמינו אחרות בפלסמה, כגון, לאוצין, ואלין, תירוזין, טריפטופן ופנילאלנין. לא דווח על תופעות לוואי אחרות במחקרים שנעשו.
רמות של מתיונין גבוהות יותר מ-7 ג' ליום השפיעו על ריכוז הדיסולפידים. בחלק מהמשתתפים במחקר הופיעה עייפות ונטייה לנמנום.
רמות של מתיונין מעל ל-10 ג' ליום גרמו לבחילה והקאה. לאחר ימים אחדים היתה ירידה ברמת החומצה הפולית.
רמת המתיונין והומו ציסטאין עלתה. רמה גבוהה של הומוציסטאין נחשבת לגורם סיכון במחלות לב.
בילדים תועדו מקרים של הפרעה במשאבת נתרן-אשלגן אשר הובילו לבצקת מוחית.
ההמלצה היא לא לעבור את המינון של 3 מ"ג לק"ג, כלומר, ניתן לקחת 219 מ"ג ליום.
חוסר במתיונין גורם לירידה בייצור S-אדנוזילמתיונין, ופוגע בייצור של ציסטאין, שוהוא רכיב חשוב בגלוטטיון.
גלוטטיון הוא אנזים חשוב כאנטיאוקסידנט המנטרל רדיקלים חופשיים בנשימת התאים. הוא מונע נזק, בין היתר, לכדוריות הדם האדומות.
מקורות בתזונה: ביצים, דגים, מוצרי חלב, אגוזים, שומשום. הוא מצוי בריכוז נמוך בבשר ובדגנים.
SAM- S-adenosylmethionine
אדנוזילמתיונין מתקבל ממתיונין על ידי האנזים methionine adenosyltransferanse שנמצא בעיקר בכבד. ע"י הידרוליזה של SAM מתקבל הומוציסטאין ואדנוזין.
תפקיד החומצה S-אדנוזילמתיונין לתרום קבוצות מתיליות –CH3 לחלבונים, DNA, RNA או פוספוליפידים. בנוסף הוא מספק את קבוצת הפרופילאמין החיונית לסינתיזה של פוליאמינים. מעריכים ש-85% מהמתילציות ו-50% מהמטבוליזם של מתיונין נעשים בכבד.
S-אדנוזילמתיונין עובר את המחסום דם-מוח והוא מצוי גם בנוזל השדרתי-מוחי- CSF- Cerebral Spinal Fluid. הספיגה הביולוגית (Bioavailability) נמוכה בגלל קושי בספיגה שלו, מטבוליזם מהיר וחוסר יציבות כימית. רמתו בפלסמה עולה ב-2-3% לאחר צריכה פומית. צריכה מוגברת שלו עלולה לגרום לבחילות ושלשולים על רקע חוסר הספיגה.
משתמשים ב S-אדנוזילמתיונין לטיפול באנשים דיכאוניים. אסור לתת ממנו לחולי מניה דפרסיה מפני שהוא עלול לגרום למניה. הוא כמעט ואינו נמצא בתזונה. משתמשים בו במצבי חוסר על רקע מחלות כבד, אוסטאוארטריטיס ודכיאון. בשל יכולות הספיגה הנמוכות וזמן מדף קצר מקובל לתת אותו בהזרקה.
מקורות
Opinion of the Panel on nutrition, dietetic products, novel food and allergy of the Norwegian Scientific Committee for Food Safty
