צמחי מרפא נגד אלרגיה למזון ולמרכיבים כימיים – אלרגיה או רגישות יתר למזון ובכלל היא תגובה של מערכת החיסון הגורמת לפגיעה ברקמה נורמלית בגוף. בתגובה האלרגית משתתפים כמה גורמים: האלרגן, נוגדנים מסוג IgE הנוצרים נגדו, ותאים הקושרים נוגדנים אלה. כמעט כל דבר עלול להיות אלרגן, חלקיקי אבק, אבקות של צמחים, תרופות, מזון, תוספי מזון, צבעי מאכל, ממתיקים כימיים, קשקשים של חיות ועוד. האלרגן פועל כאנטיגן וגורם לייצור ריכוז גבוה של נוגדנים מסוג IgE. נוגדנים אלה מתקשרים לבאזופילים המצויים במחזור הדם ולתאי פיטום (mast cells) המצויים ברקמות. כתגובה משחררים התאים מתווכים של מערכת החיסון, כגון, היסטמין, לויקוטריאנים ופרוסטגלנדינים.
היסטמין גורם לעליה בחדירות כלי הדם, שגורמת לדליפה של נוזלים מכלי הדם , ומכאן לבצקת ונפיחות. בנוסף הוא גורם להרחבת כלי דם, הגורמת לאודם וחום מקומי. הפרוסטגלנידינים המשתחררים עלולים לגרום להתכווצות של שריר חלק, שגורם להיצרות של דרכי הנשימה, לקוצר נשימה, ובמקרים קיצוניים להתקף אסמתי. לויקטריאנים וציטוקינים אחרים גורמים לגיוס תאים לבנים, ולנדידתם מזרם הדם אל אזור הגירוי האלרגני. מתפתח תהליך דלקתי. התאים הלבנים תוקפים, מפרישים אנזימים וציטוקינים, והתהליך עלול להמשך וגם להתעצם.
אלרגיה למזון
אי התאמה של מזון מסוים איננה תופעה אלרגית. היא יכולה לנבוע מחוסר אנזים הדרוש לעיכול המאכל, כמו במקרה של חלב וכמה ממוצריו, הביטוי יהיה קשיים בעיכול, גזים, בחילה ושלשול.
כשהתגובה היא אלרגית יופיעו נוגדנים בדם, ומערכת החיסון תתעורר לפעולה. באופן אישי אדם יכול להיות רגיש לכל מזון. ישנם כמה מזונות שגורמים לתופעות אלרגיות למספר רב של תינוקות, ילדים ובוגרים, כגון, אגוזים, קטניות, ביצים, סויה, חיטה, בוטנים.
האלרגיה מתבטאת במערכת העיכול, בעור ובמערכת הנשימה. היא מתבטאת בגרד ונפיחות של ריריות הפה, הלשון והשפתיים, בבחילה, הקאה וכאב בטן. בעור עלולה להתפתח פריחה הנקראת אורטיקריה, ובעברית חרלת, המתבטאת באודם, נפיחות ובצקת (אנגיואדמה). אצל ילדים מוכרת התופעה של דרמטיטיס אטופי, המתבטא בגרוד קשה, פריחה, פצעים, שעלולים להמשך כמה שנים. אורטיקריה עלולה להגרם גם בגלל מרכיבים כימיים, אופטלגין, אספירין, עקיצות של דבורים וצרעות, חשיפה לקור או לרוח. היא יכולה להמשך עד ששה שבועות. אם היא נמשכת מעל ששה שבועות מדובר על אורטיקריה כרונית. הביטוי במערכת הנשימה הוא בנזלת, גרד באף ובעיניים, שיעול.
רגישות לגלוטן
שני חלבונים מרכיבים את הגלוטן המצוי בחיטה ובדגנים נוספים. האחד הוא גליקופרוטאין בשם גליאדין והשני הוא גלוטנין, שהוא חלבון בעל מבנה של רשת תלת-מימדית הנותן לעיסת הבצק את היציבות. הגלוטן בגרעיני החיטה מעורב בעמילן, והוא ממוקם באנדוספרם, המספק מזון לנבט עד שהוא מתחיל להטמיע. הגלוטן מצוי בעיקר בחיטה, שעורה ושיפון. בחיטה הוא מהווה 80% מהחלבון שבגרעין, והוא אחראי לאלסטיות של עיסת הבצק, ולכך שהשמרים יכולים בתסיסתם להתפיח את העיסה.
במצב קיצוני של רגישות לגלוטן מתפתחת מחלת צליאק, הגורמת לנזק לסיסים (villi) ולרירית של המעי הדק. זוהי מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את רירית המעי הדק. הלימפוציטים מפרישים ציטוקינים ונוגדנים נגד תאי הרירית וגורמים להרס שלהם.
היה מקובל לחשוב שתפוצת מחלת הצליאק באוכלוסיה המערבית היא 1:1000, אולם עם הבנת הפתוגנזה של המחלה, ושיפור האבחון הסתבר שתפוצת המחלה גדולה בהרבה, בעיקר כשמדובר בחולים ללא סימנים קליניים ברורים.
הפגיעה ברירית המעי הדק גורמת להפרעה בספיגת המזון. המזון שלא נספג נשאר בחלל המעי , וחיידקי המעי פועלים עליו. כתוצאה מכך מופיע שלשול עם ריח לא נעים. המחלה פורצת בעיקר בילדות, לאחר חודשים של צריכת גלוטן. עם שיפור האבחון מאובחנים מקרים רבים של רגישות לגלוטן אצל בני 60 ומעלה. גילוי הרגישות מסביר לפעמים תופעות מהם סבל המטופל במשך שנים מבלי להבין את הסיבה. האבחנה נעשית על ידי בדיקת דם המאתרת נוגדנים אופייניים למחלה. ביטויים נוספים של רגישות לגלוטן הם: אורטיקריה, אקסמה, ארטריטיס שגרוני, מיגרנות, אוטיזם, הפרעות קשב, הפרעות בריכוז, דלקת עור הרפטיפורמית.
דלקת עור הרפטיפורמית
היא מחלה אוטואימונית. מופיעים צבירים של בועות קטנות ושל נפיחות דומה לזו של אורטיקריה. היא נגרמת על ידי גלוטנים המצויים בחיטה, בשעורה, בשיפון ובשיבולת שועל המפעילים את מערכת החיסון, שתוקפת את העור. בדרך כלל מתפתחות הבועות על המרפקים, על הברכיים, על הגב התחתון ועל החלק האחורי של הראש. לעתים הן מופיעות גם על הפנים והצוואר. הפתרון לכל התופעות הקשות הוא תזונה חסרת גלוטן.
אלרגיה ללטקס
הגומי הטבעי מופק מעץ טרופי והוא עלול לגרום לאלרגיה למשתמשים במוצרים העשויים ממנו. כפפות גומי עלולות לגרום לאקזמה בידיים, אבל גם לקוצר נשימה. לפעמים יש אינטראקציה בין רגישות לגומי עם רגישות לפירות טרופיים, כגון, קיווי, אבוקדו, אנונה ובננה. רופאים ורופאי שיניים משתמשים בכפפות גומי בבדיקות, טיפול וניתוחים. חוסר מודעות לרגישות ללטקס של הרופא ושל המטופל עלול לגרום לחשיפה לחומר, ולתופעות קשות עד כדי הלם אנפילקטי.
אדם שיודע שהוא רגיש ללטקס צריך לספר על כך לרופא. רצוי שייקח אתו כפפות מחומר שהוא אינו רגיש לו כשהוא הולך לבדיקה או לטיפול.
צמחי מרפא נגד אלרגיה
הטיפול הטוב ביותר באלרגיה הוא הימנעות מוחלטת ממגע עם האלרגן. דבר זה אינו אפשרי כשמדובר ברגישות לאבק, לאבקות של צמחים ולדברים נוספים שמצויים בכל מקום. כשיש רגישות למזון, על אף כל הזהירות שננקוט בה לא נוכל להמנע מאלרגנים מוסתרים שאין עליהם דיווח. הרפואה הקונבנציונלית משתמשת בנוגדי היסטמין ובסטרואידים כנוגדי דלקת, כדי להחיש את הריפוי במקרים של אלרגיה.
צמחים בעלי פעילות נוגדת היסטמין ונוגדי דלקת מסייעים במקרים של אלרגיה. צמחים עשירים בפלבונואידים ובפרואנתוצאינינים מעכבים שחרור היסטמין. צמחים אנטי דלקתיים יסייעו על ידי עיכוב מתווכים של מערכת החיסון המעוררים ומגבירים את התהליך הדלקתי.
צמחי מרפא נגד אלרגיה – פירוט
| שם הצמח | שם הצמח בעברית | חלק בשימוש |
| Euphrasia officinalis | אופזרזיה | נוף הצמח |
| Ginkgo biloba | גינקו בילובה | עלים |
| Urtica dioica | סרפד דו ביתי | נוף הצמח |
| Plantago major | לחך גדול | נוף הצמח |
| Plantago lanceolata | לחך איזמלני | נוף הצמח |
| Ganoderma lucidum | ריישי | כל הפטריה |
| Verbascum tapsus | בוצין | עלים ופרחים |
| Viburnum opulus | מורן שסוע עלה | קליפת הגזע |
| Glycyrrhiza glabra | שוש קירח | שורש |
| Grape seed ext. | מיצוי מזרעי ענבים |
צמחים אנטי דלקתיים
| שם הצמח | שם הצמח בעברית | חלק בשימוש |
| Matricaria recutita | קמומיל | פרחים |
| Spiraea ulmaria | ספיראה | פרחים ועלים |
| Betula alba | שדר לבן | עלים וקליפת גזע |
| Salix alba/nigra | ערבה לבנה/ שחורה | קליפת הגזע |
| Boswellia serrata | לבונה | שרף |
| Curcuma longa | כורכום | שורש, קנה שורש |
| Solidago vergaurea | סולידגו | נוף הצמח |
| Dioscorea villosa | דיוסקוראה | שורש |
