שם אנגלי: Barberry
שם עברי: ברברית
משפחה: ערטניתיים, Berberidaceae
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע
תאור הצמח: שיח קוצני, נשיר, מסועף בגובה של 2 מ'. מוצאו מאירופה וצפון אסיה. הביאו אותו לצפון אמריקה והוא התאקלם שם (1). הקוצים באורך 1-2 ס"מ. הפרחים צהובים. הפרי הוא ענבה בצבע ארגמן, מכיל שני זרעים. הפרי אכיל (1).לקליפת הגזע יש טעם מר, והיא צובעת את הרוק בצהוב (2).
מרכיבים: אלקלואידים איזוקינוליניים, בעיקר ברברין, המצוי בריכוז של 4.5%. ברבריןאלקלואידים אחרים: oxyacanthine, berbamine, columbamine, jatrorrhizine, magnoflorine(3).
פעילות: עוצר שלשול, נוגד דלקת, מעכב צימות של טסיות דם, אנטי מיקרוביאלי, מעכב היליקובקטר פילורי, מעכב חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, מעכב פטריות, כולל פטריות שמר, כגון, השמר הלבן-Candida albicans (4), מסייע להרפייה של שרירים חלקים.
התוויות: לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול, כגון, גסטריטיס, שלשול, גזים, נפיחות (2), לטיפול בשלשול זיהומי הנגרם על ידי חיידקים (5), לטיפול בטרכומה בעיניים (6) ובליישמניה (7).
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בברבריס לטיפול בציסטיטיס, כאבי מחזור חודשי, אקסמה, להורדת חום, דלקת, שטפי דם במחזור חודשי, שגרון, טיניטוס, דלקת של הוגינה (8). כמו כן השתמשו בו כמגביר זרימה של מיצי מרה (1).
פרמקולוגיה: לא נעשו מחקרים קליניים על השימוש הרפואי בקליפת הגזע של הברבריס. נעשו מחקרים על האקלואיד העיקרי של הצמח ברברין. דרושים מחקרים כדי לבדוק את ההתאמה בין הפעילות של הצמח והברברין (1).עוצר שלשול: כאשר מגדלים את החיידק Vibrio cholera בנוכחות ברברין, אין עיכוב בגידול החיידק, אבל הוא אינו מייצר את הטוקסין הגורם לשלשול (9).נוגד דלקת: הראו בעכברים ובחולדות עיכוב על ידי ברברין של דלקת מושרית על ידי חומרים שונים (1). מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע הכיל ברברין ואלקלואידים אחרים (10). כשהזריקו ריכוזים שונים מהמיצוי לחלל הבטן של עכברים, הוא מנע תגובה דלקתית לחומרים גורמי דלקת (10).המיצוי האלכוהולי הפחית דלקת כרונית בעכברים (10). הוא היה הפעיל ביותר כנוגד דלקת מכל האלקלואידים המבודדים שנחקרו (10).מעכב צימות של טסיות דם: הראו עיכוב משמעותי של תרומבוקסאן A2 על ידי ברברין (11). מסקנות המחקר הן שברברין מעכב את האנזים cyclooxygenase וכך מעכב מטבוליזם של חומצה ארכידונית. יתכן שהוא מעכב גם שחרור של חומצה ארכידונית מהממברנה (11).
פעילות אנטי מיקרוביאלית: ברברין מעכב 15 זנים של הליקובקטר פילורי (12). הראו עיכוב שלStaphylococcus aureus, Mycobacterium smegmatis, Pseudomonas aeruginosa, E. coli (13)ברברין מעכב פטריות, Aspergillus niger, Tricoderma viride, Fusarium nivaleMicrosporum gypseum ושתי פטריות שמר, Candida albicans, Saccaromyces cerevisae(4).
מחקרים קליניים: היעילות של ברברין כעוצר שלשול הוכחה במקרים של כולרה. לא היתה השפעה על שלשול מסיבות אחרות (14). מחקר אחר הראה שהברברין יעיל ובטוח לשימוש במקרים של שלשול מושרה על ידי E. coli. במחקר זה היתה רק השפעה מתונה של הברברין על חולים בכולרה (15).ההשפעה של ברברין על טרכומה בעיניים נבדקה על 96 ילדים שהשתמשו בטיפות עיניים שהכילו 0.2% ברברין. התוצאות הראו ש- 83.88% מהילדים נרפאו, אבל רק אצל 50% מהם החיידק נעלם כאשר השתמשו רק בברברין (6).נבדק טיפול עם ברברין במקרים של ליישמניה שנגרמה על ידי Leishmania tropica. המטופלים קבלו 2% ברברין, שניתן כזריקות ליד הפצעים. הטיפול היה יעיל (7).
פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה: ברברין התפזר בדם, בכבד ובמיצי המרה. הוא עובר מטבוליזם בכבד ומופרש מהכבד אל מיצי המרה (16).
רעילות ומנת-יתר: LD50 בעכברים הוא 329מ"ג ל-ק"ג (1). אצל כלבים שקבלו 2.75 ג' של ברברין בלקיחה פומית, הופיעו שלשולים, הפרשה מוגברת של רוק, פגיעה בקיבה ובמעי, רעד ושיתוק (17).כשבני אדם לקחו כמות של יותר מ-500 מ"ג של ברברין ליום הופיעה תשישות, דימום מהאף, קוצר נשימה, גירויים באף ובעיניים. בנוסף הופיעה בגיעה בכליות, נפריטיס ומוות מהרעלה (17).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: מומלץ לא להשתמש בקליפת הגזע במקרים של רגישות יתר לצמח(1).השימוש בתקופת ההריון וההנקה אינו מומלץ, מכיוון שלא נעשו מחקרים על בטיחות השימוש. מאותה סיבה לא מומלץ להשתמש בברבריס לטיפול בילדים מתחת לגיל 12.
אזהרה: במקרים של שימוש חיצוני בהכנות מקליפת הגזע של הברבריס מומלץ לא להחשף לשמש, כי הברברין עלול לגרום לרגישות יתר לשמש(18).מומלץ להשתמש בצמח בזהירות אצל מטופלים עם יתר-לחץ דם, סכרת, גלאוקומה ומחלות לב (1).
אינטראקציות עם תרופות: עלולה להופיע אינטראקציה עם ציקלוספורין אצל אנשים שהושתלה אצלם כליה (1). הריכוז של ציקלוספורין עלה אצלם ב-75% לאחר הוספת ברברין, אבל ריכוז זה לא הגביר את הטוקסיות של ציקלוספורין (1).
הכנות ומינון: מירתח מקליפת הגזע 0.5-1.0 ג' שלוש פעמים ביוםטינקטורה 1:10 ב-60% אלכוהול, 2-4מ"ל שלוש פעמים ביום (2)מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול, 0.3-1.0 שלוש פעמים ביום (2).
מקורות
1. Cortex berberidis, in WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol. 4, 2009, World Health Organization, Geneva, p. 30-47.
2. British herbal pharmacopoeia, Vol. 1. Exeter, British Herbal Medicine Association, 1996.
3. Slavik J. Slavikova L. Quaternary isoqinoline alkaloids and some diterpenoid alkaloids in plants of the Czech Republic, Collection Czechoslovakian Chemical Communication, 1995, 60: 1034-1041.
4. Cernakova M. Kostalova D. Antimicrobial activity of berberine- a constituent of Mahonia aquifolium. Folia Microbiologia (Praha), 2002, 47: 375-378.
5. Sharda DC. Berberine in the treatment of diarrhea in infancy and childhood. Journal of the Indian Medical Association, 1970, 54; 22-24.
6. Mohan M. et al. Berberine in trachoma. Indian Journal of Ophthalmology, 1982, 30: 69-75.
7. Ds Gupta BM. The treatment of oriental sore with berberine acid sulfate, Indian Medical Gazette, 1930, 65:683-685.
8. Kupeli E. et al. A comparative study on the anti-inflammatory, antinociceptive and antipyretic effects of isoquinoline alkaloids from the roots of Turkish Berberis species. Life Science. 2002, 72: 645-657.
9. Hahn EF. Ciak J. Berberine, Antibiotics, 1975, 3: 577-588.
10. Ivanovska N. Philipov S. Study on the anti-inflammatory action of Berberis vulgaris root extract, alkaloid fractions and pure alkaloids. International Journal of Immunopharmacology, 1996, 18: 553-561.
11. Huang CG. et al. Effect of berberine on arachidonic acid metabolism in rabbit platelets and endothelial cells. Thrombosis Research, 2002, 106: 223-227.
12. Mahady GB. et al. In vitro susceptibility of Helicobacter pylori to isoquinoline alkaloids from Sanguinaria Canadensis and Hydrastis Canadensis. Phytotherapy Research, 2003, 17: 217-221.
13. Chi HJ. Woo YS. Lee YJ. Effect of berberine and some antibiotics on the growth of microorganisms. Korean Journal of Pharmacognosy, 1991, 22: 45-50.
14. Khin-Maung U. et al. Clinical trial of berberine in acute watery diarrhea. British Medical Journal, 1986, 291: 1601-1605.
15. Rabbani GH. et al. Randomized controlled trial of berberine sulfate therapy for diarrhea due to enterotoxigenic Escherichia coli and Vibrio cholerae. Journal of Infectious Diseases, 1987, 155: 979-984.
16. Tsai PL. Tsai TH. Simultaneous determination of berberine in rat blood, liver and bile using microdialysis coupled to high performance liquid chromatography. sJournal of Chromatography A. 2002, 96: 125-130.
17. Lampe KF. Berberine in: De Smet PA. et al. eds. Adverse effects of herbal drugs, Vol 1, Berlin, Springer- Verlag, 1992, 97-104.Inbaraj JJ. et al. Photochemistry and photocytotoxicity of alkaloids from Golden seal (Hydrastis Canadensis) Berberine, Chemical Research Toxicology, 2001, 14: 1529-1534.
