קומרינים הם תרכובות פנוליות שבודדו לראשונה מהצמח Dipteryx odorata ששמו האנגלי הוא Tonka bean ושמו הספרדי Kumaru. ממנו נלקח הכינוי קומרינים. יש להם ריח נעים, ונעשה שימוש רב בהם בתעשיית הבושם.
לעתים קרובות מתארים את הקומרינים כמדללי דם, וטוענים שיש אינטראקציה ביניהם ובין תרופות נוגדות קרישה. זוהי טענה מוטעית, שגורמת בהרבה מקרים להימנעות משימוש בצמחים המכילים קומרינים, למרות הפעילות הרפואית החיובית שיש להם (1), ולקשיים בקבלת אישור רשמי לצמחים המכילים קומרינים. יתכן שמקור הטעות בשם של התרופה לדילול דם קומדין שדומה מאד לקומרין.
הקומרינים עצמם אינם נוגדי קרישה, אבל הם עלולים להפוך לדימר dicoumarol בהשפעת פטריות מסוימות (1). דיקומרול הוא מטבוליט של הפטריות שגדלות על צמחים עשירים בקומרינים (1,2). כשצמחים כגון, Melilotus אינם מיובשים היטב עלולים להתפתח עליהם עובשים או פטריות אחרות שיגרמו לתסיסה ויהפכו את הקומרינים של הצמח לדיקומרול (2). שהוא אמנם רעיל ומסוכן ועלול לגרום לשטפי דם. זמן קצר לאחר שגילו את הדיקומרול הוא נתן את הרעיון לפיתוח חומר חצי סינתטי warafin, כרעל נגד חולדות ועכברים (2).
dicoumarol
בגוף האדם ובגוף בעלי חיים הקומרינים הצמחיים אינם הופכים לדיקומרול (1). יש דיווחים על צאן ובקר שאוכלים במרעה כמות גדולה של עשבים עשירים בקומרינים, ורואים אצלם תופעה של עיכוב בקרישת דם, שבד"כ אינה מסכנת את חייהם (2). יתכן שהסיבה היא הכמות הגדולה של קומרינים שהם אוכלים, או תגובה סינרגיסטית עם מרכיבים אחרים בלתי ידועים שיש בצמח (2).
קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים (3), מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים (4,5) נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת, דלקות ורידים, דליות ברגליים וטחורים (3,4).
הקומרינים הנפוצים ביותר הם: coumarins, melilotoside מהצמח Melilotus officinalis- דבשה רפואית, esculetin והגליקוזיד שלו esculin המצויים בריכוז גבוה בקליפת הגזע וקליפות הפרי של ערמונית הסוסים- Aesculus hippocastanum,
Furanocoumarins
פורנוקומרינים מבוססים על שלד של קומרין בתוספת טבעת של furan.
פסורלן
חלק מהפורנוקומרינים הם פוטוטוקסיים. הם עלולים לגרום לתופעות קלות או קשות יותר בעור, כגון, פריחות או דלקות של העור. הנפוצים ביותר הם ברגפטן, פסורלן ו-xanthotoxin.
פורנוקמרינים הם פיטואלקסינים המופיעים בריכוזים שונים בצמחי מאכל ומרפא (2). סלרי עלול לפתח כמות גדולה של פורנוקומרינים, ולגרום לפריחות אצל אנשים העוסקים בו.
פריחות ודלקות כתוצאה ממגע עם ריכוז גבוה של פורנוקומרינים מוצאים גם בצמחים נוספים, כגון, מיני אנג'ליקה, מיני פיגם, אשכולית, ברגמוט Lime (6).
במיץ אשכוליות, ברגפטן והנגזרות שלו, מעכבים כמה אנזימים מהקבוצה של ציטוכרום P-450 (7מקור).
הפלבונואיד naringenin והגליקוזיד שלו naringen מעכבים אנזימים נוספים ממשפחת ציטוכרום P- 450. לקומרינים במיץ האשכוליות יש פעילות אנטי בקטריאלית.
מקורות
1. Yarnell E, Abascal K. Plant Coumarins: Myths and Realities. Alterantive and Complementary Therapies, 2009,15: 24-30.
2. Coumarins in: Ganora L. Herbal Constituents, Foundations and Phytochemistry, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado.
3. Fylaktakidou K. et al. Natural and synthetic coumarin derivatives with anti-inflammatory, anti oxidant activities. Curr. Pharm. Des. 2004, 10: 3813-3833.
4. Hoult J. and Paya M. Pharmacological and biochemical actions of simple coumarins; natural products with therapeutic potential. Gen. Pharmacol. 1996, 27: 713-722.
5. Pittler M. and Ernst E. Horse chestnut seed extract for chronic venous insufficiency. Cochrane Database Syn. Rev. 2006, 91): CD003230.
6. Eickhorst K. Delero V. and Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens-associated phytophototoxicity. Dermatitis 2007, 18: 52-55.Fujita T. et al. Comparative evaluation of 12 immature citrus fruit extracts for the inhibition of cytochrome p450 isoform activities. Biol. Pharm. Bull. 2008, 31: 925-930.
