משפחה: Cactaeae , צבריים
שם מקומי: Nopalito
שם עברי: צבר
שם אנגלי: Prickly pears, Cactus pears
מוצאו של הצבר ממקסיקו ומארצות בדרום אמריקה. היום מגדלים את הצבר ברוב הארצות החמות באמריקה, אסיה, אפריקה, בדרום אירופה (1). בארץ גדל הצבר כפליט תרבות.
הגבעולים של הצבר גדלים בצורת עלים, ועליהם גדלים קוצים שהם העלים של הצמח. כמה ממיני הצבר נותנים פירות אכילים בעלי טעם נעים בצבעים שונים. ישנם פירות בעלי צבע צהוב, כתום, אדום, ארגמן, ירוק בהיר וירוק כהה (1). הגבעולים הנקראים Nopalitos נאכלים טריים, מבושלים בשיטות שונות של בישול, מטוגנים וגם מיובשים.
במקסיקו מרבים לגדל את הצמח, ולאכול אותו כאחד המאכלים החביבים (1). בשנת 2005 היה גידול הצבר השלישי בגודלו מבין כל שאר הגידולים החקלאיים במקסיקו, והגיע ל-760.000 טון (1).
רפואה מסורתית: רישומים על שימוש רפואי בגבעולי הצבר מצויים החל משנת 1552. דווח עליהם ב- Codex Cruz-Badianus (1). מציינים שנהגו להשתמש בגבעולים בשימוש חיצוני לטיפול בכוויות (2). החל מ-1930 מדווח על שימוש בגבעולים טריים או מורתחים של הצבר לטיפול בסכרת (3).
*
המחקר על השימוש בעלי צבר לטיפול בסכרת התחיל בשנות השבעים של המאה ה-20. נבדקו כמה מינים של Opuntia, אבל השימוש במין C. ficus indica הוא הנפוץ והבטוח ביותר (4).
מרכיבים: נבדקו הגבעולים והפירות. הם מכילים מים, סיבים, ויטמינים, חומצות אמינו ומינרלים (1). הפירות עשירים בפיגמנטים מסוג betalains, הגבעולים מכילים פקטין ומוצילג. החוקרים טוענים שהגבעולים והפירות של הצבר מתאימים מאד לייצור של מזון פונקציונלי.
פיגמנטים: ניתן להשתמש בצבע שמפיקים מפירות הצבר כצבע מאכל טבעי. הוא מורכב משני צבעים השייכים לקבוצת ה-betalains : betacyanins הנותנים את הצבע האדום ו-betaxanthins הנותנים את הצבע הצהוב. הם שייכים לקבוצה הגדולה של הפנולים, והם אנטי אוקסידנטים ואנטי ויראליים (1). הצבע של ה- Betalains יציב ב- pH נייטרלי וחומצי, ולכן הם מתאימים יותר כצבע למזון מהאנתוציאנינים שהצבע שלהם יציב רק ב-pH חומצי. ניתן להשתמש בהם כדי לתת צבע לגלידות ומאכלי חלב.
ויטמינים ומינרלים: הפירות והגבעולים מכילים ריבופלאבין, תיאמין, קרוטנואידים וניאצין. הם עשירים במגנזיום וסידן. חומצות אורגניות: הפרי הוא בעל חמיצות נמוכה. ה-pH של ציפת הפרי הוא 5.8-6.4. החומצות המצויות בפרי הן: חומצה ציטרית, מאלית, שיקימית וקינית. חומצות אמינו: בפרי ובגבעולים מצויות חומצות אמינו חופשיות, מתוכן זוהו 8 חומצות אמינו חיוניות:. טאורין, פרולין, סרין, וגלוטמין מצויות בריכוז גבוה. סיבים: הפירות מכילים מרכיבים ריריים, המורכבים מרמנוז גלקטוז, ארבינוז וחומצה גלקטורונית. הם סופחים רעלנים, הם אנטי דלקתיים ופועלים על מערכת החיסון. הם מסייעים לאזן רמה של גלוקוז בדם. הפירות מכילים גם פקטין. הגבעולים מכילים סיבים מסיסים המסייעים להורדת רמת סוכר בדם (5).
פעילות:
אנטיאוקסידנט. הגבעולים והפירות הם נוגדי חמצון הודות לפלבונואידים, הפוליפנולים, הקרוטנואידים, ה- betalains וויטמין C המצויים בהם.
אנטי ויראלי – הגבעולים של הצבר מעכבים רפליקציה של כמה RNA- ו- DNA- וירוסים, כגון Hepes simplex Type 2, Influenza virus, כמה וירוסים של דרכי הנשימה, הרפס הפוגע בכלבים (6). נערכו ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם (6).
פעילות אנטי סרטנית הוכחה in vitro בתרביות ריקמה.
פעילות נוגדת דלקת ומשככת כאב, נראתה בפרי ובגבעולים, וכן בכמה מרכיבים מבודדים, כגון, פיטוסטרולים (7). הראו גם ריפוי פצעים בשימוש פנימי וחיצוני.
פעילות היפוגליקמית במקסיקו ידוע שימוש מסורתי בצבר במקרים של סכרת. הראו שמיצוי מהגבעולים הוריד רמת סוכר בדם אצל עכברים סכרתיים. באיטליה הראו ששימוש משולב באינסולין ומיצוי של גבעולי צבר, הוריד רמת סוכר בדם וכן רמת המוגלובין מסוכרר לרמה הנורמלית. הניסוי נעשה בחולדות.
*
השפעה על טריגליצרידים וכולסטרול בדם.
מחקר שנעשה בחולדות הראה שריכוז של 1ג' ל1 ק"ג של מיצוי מגבעולים יבשים, שניתן במשך 30 יום הוריד רמה של כולסטרול, LDL וטריגליצרידים בדם. מחקר אחר הראה ירידה ברמת שומנים וכולסטרול בדם בהשפעת שמן שהופפק מזרעים של צבר. הכנות שונות, כגון, אבקות, מיצויים מהגבעולים או מהפרחים שימשו ברפואה המסורתית לטיפול באלרגיה, אולקוס, עייפות ורוימטיזם. הגנה על תאי עצב ניתן לייחס לפלבונואידים. הפרחים של הצבר ידועים בהשפעתם על בלוטת הערמונית. הם מעכבים את האנזימים ארומטאז ו- 5-alpha reductase, ומסייעים לזרימה טובה של השתן. מירתחים שהוכנו מהפרחים הראו פעילות דיורטית בחולדות.
לסיכום, העלייה בכל רחבי תבל בהשמנה, במחלה המטבולית, במחלות לב, ברמה גבוהה של סוכר , כולסטרול ושומנים בדם, וכן במחלות ניווניות של מערכת העצבים, הגבירה את הצורך לחיפוש דרכים להתמודד עם המצבים האלה. אחת הדרכים היא לחזור אל הרפואה המסורתית, וללמוד איך התמודדו עם בעיות אלה בעבר , לחקור את הצמחים שנהגו להשתמש בהם, לזהות את המרכיבים הפעילים של הצמחים ואת מנגנון הפעולה שלהם. הצבר הוא אחד הצמחים שמשתמשים בו כבר שנים רבות ברפואה המסורתית. הידע המסורתי התאמת בכמה מהמחקרים שנערכו בחיות מעבדה ובבני אדם.
החוקרים מתכוונים להמשיך לעבוד על הצמח כדי לסייע לאדם בדורנו לשפר את בריאותו.
מקורות
1. Hasse C. Feistel B. Heinrich M. et al. Opuntia- A cactus crop and its many health benefits. Functional Foods 2008, September/October: 17-22.
2. De La Cruz M. Badiano J. Libells Medicinalibus Indorum Herbis
3. Martinez M. Las Plantas Medicinales de Mexico, 5th Ed. Ediciones Botas: Mexico City 1969, p. 657.
4. Andrade-Cetto A. Heinrich M. Journal of Ethnopharmacology 2005, 99:325-348.
5. Stintzing FC. Schrirber A. Carle R. Euroopean Food Research and Technology 2001, 212: 396-497.
6. Ahmad A. Davies J. Randall S. Antiviral Research 1996, 30: 75-85.
7. Park EH. Kahng JH. Lee SH. Fitoterapia 2001, 72: 67-70.
8. Dominguez Lopez A. Food Science and Technology International, 1995, 1: 65-69.
