השם באנגלית: American ginseng
השם בעברית: ג'ינסנג אמריקאי
משפחה: קיסוסיים Araliaceae
תאור הצמח: ג'ינסנג אמריקאי הוא צמח עשבוני בגובה 1 מ', בעל גבעול זקוף, עלים אליפטיים שאורכם כ-16 ס"מ (1). מהשורש הראשי יוצאים שורשים לטרליים. יש להם ריח ארומטי אופייני (2). מוצאו של
הצמח מארה"ב וקנדה.
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם damarane triterpene saponins הנקראים ג'ינסנוזידים. בדומה
לג'ינסנג האסיאתי גם אצל הג'ינסנג באמריקאי רוב הג'ינסנוזידים הם נגזרות של protopanaxatriol. רוב המרכיבים זהים בשני המינים: Rb1, Rb2, Rc, RdRe, Rg1, Ro, אבל יש ביניהם הבדלים כמותיים ואיכותיים (1). הריכוז הכללי של ג'ינסנוזידים גדול יותר בג'ינסנג האמריקאי. ישנם ג'ינסנוסידים המצויים בג'ינסנג האסיאתי ואינם מצויים במין האמריקאי. הריכוז של כלל הג'ינסנוזידים ושל Rg1 גדול יותר בג'ינסנג שגדל בר מאשר בצמח התרבותי (3).
מרכיבם נוספים הם פוליסכרידים quinquefolans A, B, C
פעילות: היפוגליקמי, אנטיאוקסידנט, מעכב תרומבין, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע לשיפור
הזכרון, מסייע לשיפור הלימוד והריכוז (1).
התוויות: מומלץ לשימוש כצמח אדפטוגן להפחית סטרס, לשיפור הזכרון ופעילות הכושר הקוגנטיבי,
להגביר פעילות של מערכת החיסון, לשיפור ההרגשה הכללית.
רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח כדי להגביר עמידות למצבי סטרס, לטיפול בשיעול, בחוסר
תיאבון , בהקאות, הפרעות בשינה, נוירלגיה, רוימטיזם, כאבי ראש (4), מסתייעים בו כמשפר עיכול,
כדיורטי, כמחזק וכסטימולנט (3,4).
פרמקולוגיהפעילות היפו-גליקמית: הוכחה בעכברים עם רמה גבוהה של גלוקוז מושרית על ידי אלוקסאן (5). הראו במחקר הורדה משמעותית בריכוז הגלוקוז עם מיצוי מימי של השורש, שניתן במתן פומי במינון של 10 ג' ל-ק"ג משקל גוף. שלושה פוליסכרידים אחראים לפעילות ההיפו-גליקמית: Quinquefolans A B, C (5)
פעילות נוגדת חמצון: הפעילות נבדקה עם מיצוי של שורש הג'ינסנג שהכיל 8.0% ספונינים.. הראו
שהספונינים העיקריים הקשורים לפעילות האנטי אוקסידנטית הם ג'ינסנוזידים Rb1, Rb2.
הם עכבו פראוקידציה של ליפידים, עיכבו חמצון של LDL (6).
פעילות אימונוסטימולנטית: הוכחה במקרופאגים מריאות של חולדות. מיצוי מימי בריכוז 1.0 ג' ב-10 מ"ל של מים הגביר שחרור של TNF-alpha מהמקרופאגים (7).
הפוליסכרידים אחראים לפעילות האימונוסטימולנטית. מיצוי שהכיל ג'ינסנוזידים ללא פוליסכרידים לא השפיע על המקרופאגים (1).
ניסויים קליניים: דווח על כמה מיצויים מהשורש שהם מורידים רמת גלוקוז אחרי הארוחה. בניסוי שנערך על 12 מתנדבים, קבלו המשתתפים 75 ג' של סוכר. בבדיקת העמסה. הם קבלו 6.0 ג' של מיצוי השורש , 40 דקות לפני שהם קבלו את הסוכר. קבוצת הביקורת לא קיבלה מיצוי של ג'ינסנג. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות לאחר לקיחת הסוכר. לא היו הבדלים משמעותיים בעליית רמת הגלוקוז בדם בהשפעת המיצוי האלכוהולי של הג'ינסנג (8).
בניסוי הבא השתמשו בקפסולות שהכילו 500 מ"ג של אבקת שורש שניתנו ברווחים של זמן ל-10 מתנדבים בריאים. ניתנו ריכוזים של 0-9 ג' מאבקת השורש. הם ניתנו בזמנים שונים לפני שנתנו למתנדבים 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 90 דקות. ריכוזים של 3 ,6, ו-9 ג' הפחיתו מהעליה בריכוז הגלוקוז אחרי 30, 45 ו-60 דקות (9). 3 ג' ו-9 ג' מאבקת השורש הפחיתו עליה של גלוקוז אחרי 90 דקות. לקיחת האבקה ברווחים של זמן לא השפיעה (9). נתנו ריכוזים שונים של אבקת שורש ל-10 מתנדבים סוכרתיים (סוכרת סוג 2) בזמנים מאפס עד 120 דקות לפני שנתנו להם 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות. ההשפעה הייתה משמעותית. הייתה הפחתה בעליית רמת הסוכר עם הזמן. אחרי 30 דקות הייתה הפחתה של 16.3%, 18.4% ו-15.9% עם ריכוזים של 3 ,6,ו-9 ג' אבקה של שורש ג'ינסנג. לאחר 120 דקות הייתה ההפחתה בעליית רמת הסוכר לעומת הפלצבו 59.1%, 40.9% ו-45.5% עם הריכוזים השונים (10).
נערכו עוד כמה ניסויים שהראו ששורש הג'ינסנג האמריקאי מסייע להורדת רמת סוכר (11). בכל הניסויים היה המדגם קטן. המסקנה היא שיש צורך בעוד ניסויים על מספר גדול יותר של אנשים בריאים סוכרתיים כדי להסיק מסקנות אמינות.
לפי הניסויים שנערכו עם מדגמים קטנים נראה שהג'ינסנג האמריקאי הוא אמנם צמח היפוגליקמי (1).
ניסויים אחרים הראו שהג'ינסנג פועל כאנטי סטרס (12).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: במקרים של אלרגיה למרכיבים של הג'ינסנג לא נערכו ניסויים על בטיחות הצמח בתקופת ההריון וההנקה. מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג בהריון ובהנקה.
מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג אצל ילדים מתחת לגיל 12.
אינטראקציות עם תרופות: לא דווח על אינטראקציות, אבל מצאו שמיצוי של השורש שהכיל 10%
ג'ינסנוזידים עיכב פעילות של Cyt. 450 (1).
הכנות ומינון: אבקה מהשורש, מיצויים, טינקטורות וקפסולות 3-9 ג' ליום מחולק ל-3 פעמים (13).
מקורות
1. Radix panacis Quinquefolii in: WHO Monographs on Sslected Medicinal Plants, Vol. 3, 2009, World Health Organization, Geneva.
2. The United States Pharmacopeia, 29, Rockville, MD, United States Pharmacopeia Convention, 2003.
3. Awang DVC. The neglected ginsenosides of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices, and Medicinal Plants, 2000, 7: 103-109.
4. Farnsworth NR. ed. NAPRALERT database, Chicago, University of Illinois at Chicago, IL 30 June, 2005.
5. Oshima Y. Sato K. Hikino H. Isolation and hypoglycemic activity of quinquefolans A, B, and C glycans of Panax quinquefolium roots. Journal of Natural Pruducts, 1987, 50: 188-190.
6. Hu C. Kitts DD. Free radical scavenging capacity as related to antioxidant activity and ginsenoside composition of Asian and North American ginseng extracts. Journal of the American Oil Chemists’ Sociiety, 2001. 78: 249-255.
7. Assinewe VA et al. Extractable polysaccharides of Panax quinquefolium L.(North American ginseng), root stimulate TNF alpha production by alveolar macrophages, Phytomedicine, 2002, 9: 398-404.
8. Sievenpiper JL.et al. Variable effects of Amercan ginseng: a batch of American ginseng (Panax quinquefolius L.) with a depressed ginsenoside prpfile does not affect postprandial glycemia. European Journal of Clinical Nutrition, 2003, 57: 243-248.
9. Vuksan V. et al. American ginseng improves glycemia in individuals with normal glucose tolerance: effect of dose and time escalation. Journal of the American College of Nutrition, 2000, 19: 738-744.
10. Vuksan V. et al. Similar postprandial glycemic reductions with escalation of dose and administration time of American ginseng in type 2 diabetes. Diabetes Care, 2000, 23: 1221-1226.
11. Vuskan V. et al. American ginseng (Panax quinquefolius L.) reduces postprandial glycemia in nondiabetic subjects and subjects with type 2 diabetes mellitus. Archives of Internal Medicine, 2000, 160: 1009-1013.
12. Awang DVC. The anti-stress potential of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices and Medicinal Plants, 19986: 87-91.13. Pharmacopeia of the People’s Republic of China. Vol. 1 (English ed.). Beijing Chemical Industry Press, 2005.
