תמר מצוי-
התמר שייך למשפחת הדקליים, Arecaceae. למשפחה משתייכים כ-200 סוגים וכ- 4000 מינים, שיחים, עצים ומטפסים, הגדלים באזורים טרופיים וסוב טרופיים.
מגדלים תמרים כבר למעלה מ-5000 שנה. בגלל ההיסטוריה הארוכה של הגידול שלו קשה לדעת בדיוק מה המוצא שלו (1). לגידול התמרים היה תפקיד גדול בכלכלה של הארצות בהן עסקו בגידול ובשיווק של הפרי. הערך הכלכלי של הדקלים גדול, בעיקר לתושבי האזורים הטרופיים ולתושבי המדברות. הם מפיקים מהדקלים את כל צרכיהם, מזון, מחסה וביגוד.
יצרניות התמרים הגדולות ביותר בימינו הן: עירק, מצרים, סעודיה, תוניס, לוב, פקיסטן, סודן, ארצות הברית.
תיאור הצמח
התמר המצוי (תמר תרבותי) הוא שני בחשיבותו בין צמחי המשפחה אחרי דקל הקוקוס.
לעץ התמר יש גזע גבוה (20-30 מ') וזקוף, עלים שאורכם כ-3 מ' ועלעלים הדומים לאזמל צר. העלים צומחים כספירלה על הגזע. העלים מחודדים בקצה ודוקרים כמו מחט, והם מהווים הגנה נגד טורפים. העלים הנושרים נשארים בצורת סנסינים. "אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו" (שיר השירים ז,ט).
התמר המצוי הוא עץ דו ביתי. הוא מתחיל לפרוח בגיל 6-8 שנים. הוא פורח באביב ומניב את פירותיו בסתיו. הפרחים קטנים וצבעם לבן או צהוב. ההאבקה נעשית בעיקר על ידי הרוח. במטעים בהם מספר העצים הזכריים קטן נוהגים להאביק את העצים באופן מלאכותי. ההאבקה חייבת להיעשות מיד עם הבשלת צלקות העלי והאבקה. איחור בהאבקה גורם לכך שהצלקות נובלות והאבקה מתייבשת.
בספרות חז"ל מדובר על הרכבת דקלים. מסופר שאנשי יריחו היו מרכיבים דקלים בערב פסח כל היום, והחכמים התירו להם. למרות שהמלאכה הייתה אסורה בערב פסח אחרי חצות היום.
התמר מופיע בתנ"ך פעמים אחדות כסמל ליופי ורעננות, וכן מופיעים השמות תמר ודקלה. התמר הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות.
בספרות חז"ל, בהלכה ובאגדה מופיע התמר פעמים רבות. חז"ל קראו לעץ דקל ולפרי קראו תמר.
להבשלת הפרי זקוק התמר לאקלים חם ויבש, ולאספקת מים קבועה לשורשים (1).
כשהפרי בשל ריכוז הסוכר עולה וריכוז החלבון יורד בפרי (1).
מאז הזמן העתיק גדלו בארץ את התמר בעמקים, ובמיוחד בעמק הירדן ובבקעת ים המלח. המשובחים בתמרי יהודה היו אלה שגדלו ביריחו, שנקראה עיר התמרים. במקורות יווניים ורומיים, כגון, בכתבי תאופרסטוס, פליניוס, גלינוס ואחרים משבחים את תמרי יריחו. מתייחסים במקורות אלה לפרי שהוא עסיסי ומתוק, וליין שמכינים ממנו.
מבחינים בין חמישה שלבים בהבשלת הפרי.
בשלב הראשון הוא קטן כמו אפונה. בשלב השני הפרי קטן ומאורך וצבעו ירוק, בשלב השלישי צבע הפרי משתנה מירוק לצהוב או אדום, והוא מגיע לגודל ולמשקל המקסימלי שלו, בשלב הרביעי ציפת הפרי נעשית רכה וכהה יותר, בשלב החמישי הפרי בשל לגמרי והוא נקרא תמר (1).
התמרים של ארץ ישראל היו סחורה ליצוא, והם כבשו שווקים בארצות רבות.
נהגו להשתמש בכל חלקי העץ: "תמרה זו אין בה פסולת, אלא, תמריה לאכילה ולולביה להלל, חריות (עלי התמרים הנקראים גם כפות תמרים) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית (בראשית רבא, מא,א)."
גזע התמר עשוי בעיקר מסיבים והוא נקבובי וקל. הוא אינו מתאים לבניית מבנים גדולים, ואמנם השתמשו בו רק כקורות תמך.
התמר מוציא חוטרים סמוך לבסיסי הגזע. בימינו עיקר ריבוי התמרים הוא מהחוטרים. היתרון שבריבוי וגטטיבי זה הוא שמקבלים עץ מאותו מין ובעל תכונות זהות לזה שממנו הוא נלקח. בדרך כלל מעוניינים בעצים נקביים.
הלולב הוא עלה היוצא מקודקוד הגזע. עליו עוד לא נפתחו והם צמודים לציר העלה.
בקודקוד הגזע מצוי לב הדקל. הוא רך ואכיל. הוא מכיל רקמה עוברית הכוללת את הגזע והעלים שהעץ עשוי לייצר. מעץ תמר בוגר ניתן להפיק 10-15 ק"ג של חומר זה. לאחר הוצאת הלב, העץ מפסיק להצמיח עלים חדשים ומתייבש.
מרכיבים
הפרי מכיל כ-70% סוכר, כולל גלוקוז פרוקטוז, וסוכרוז (1).
סיבים 11.5% חלבון 2.3-5.6%, שומן 0.2-0.5% (2).
הפרי מכיל 23 חומצות אמינו. הגלעין מכיל 17 חומצות אמינו.
הפרי הוא מקור עשיר למינרלים, כולל ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן, מנגן, זרחן ואבץ.
הגלעין של התמר מכיל סיבים וחומצות שומניות, כולל חומצה לאורית, מירליסטית, פלמיטית וסטארית (1). החומצות המצויות בריכוז גבוה יותר הן: חומצה פלמיטולאית אולאית, לינואית ולינולנאית (1).
הפרי עשיר בתרכובות פוליפנוליות, כולל, פלבונואידים, ליגנן, אנתוציאנינים, פרואנתוציאנידינים (1).
רפואה מסורתית: השתמשו בפרי התמר לטיפול בצרעת, צימאון, אסתמה, ברונכיט, שחפת, כאבי בטן, הקאות (2).
ברפואת האיורודה בהודו ראו את התמר כצמח צונן ואנטי דלקתי (1).
השימוש העיקרי היה בפרי, אבל השתמשו גם בעלים, בפרחים ובגלעין. בעלים השתמשו כאפרודיזיאק וכן כתמיכה בבריאות הכבד (1).
בפרחים השתמשו כמחזקים של הכבד וכמכייחים.
בגלעין השתמשו כאנטי דלקתי, לטיפול בפצעים, לשיפור העיכול ולטיפול באסמה (1).
גלעינים קלויים שימשו כקפה נטול קפאין. הוא נחשב למייצב רמת גלוקוז בדם, למסייע לשיפור הזיכרון ולמניעת מחלות כרוניות.
באבקה שמתקבלת מהגלעינים הטחונים ניתן לסנן מים מזוהמים (1).
פעילות
מיצוי מימי של פירות התמר הוא בעל פעילות אנטי אוקסידנטית (1).
מיצוי מימי של גלעינים טחונים הוא בעל פעילות נוגדת דלקת (1).
נעשים מחקרים על הפולן של פרחי התמר, ועל ההשפעה שלו על פוריות.
התמר הוא פרי בטוח, ואין התוויות נגד או תופעות לוואי.
מקורות
1. Bauman H. and Abohosh A. Food s medicine: Date(Phoenix dactylifera, Aracaceae) HerbalEGram Vol. 14, issue 12. December 2017.
2. Al-Shahib W. Marshall RJ. The fruit of the date palm: its possible use as the best food for the future. Int. J. Food Sci. Nutr. 54: 247-259, 2003.
