הסקירה עוסקת בהבדלים בין מרוות כלאים שנעה בין מרווה רפואית בלקנית (Salvia officinalis) לבין המרווה הישראלית האנדמית שהיא המרווה המשולשת (Salvia fruticosa)
מרווה רפואית
תיאור בוטני-
מרווה רפואית היא בן-שיח זקוף מסועף ומתנשא, גובהו מ-70 עד 120 ס"מ, בסיסו מעוצה, פרחיו גדולים (2 ס"מ) והא מפריש שמן אתרי נדיף וריחני כשממוללים את אבריו.
העלים הריחניים, נגדיים, פשוטים, דמויי אזמל ומוארכים. ראשם הארוך מחודד ובסיסם הקצר מעוגל אך אינו סימטרי (החלק הימני של הבסיס מעט גדול מהשמאלי), אורכם 2.5 עד 5.5 ורוחבם 2 עד 3 ס"מ. בעלים צעירים מכוסה הצד העליון בשערות פלומתיות ובעלים המבוגרים לרוב הם חסרי שיער ומקומטים.
הפרחים בעלי עטיף כפול וסימטריה דו-צדדית, צבעם סגול כהה כחול, ארגמני או לבן ואורכם כ- 20 מ"מ. הגביע ארגמני כהה.
חומרים פעילים-
שמן נדיף (כ13% מסך הצמח; כולל מונוטרפנים [כ- 10-60% a-thujone, כ4-36% b-thujone, כ5-20% camphor, כ1-15% cineole], ססקוויטרפנים [a-humulene, b-caryophyllene, viridiflorol]), פנולים (כ- 3.5% מסך הצמח, נגזרות caffeic acid, ביניהן עד 3.3% rosmarinic acid), טאנינים (2-8% מכלל הצמח, לא ברור כמה מתוכן בעלים), חומרים מרירים- דיטרפנים (carnosic acid ונגזרתו carnosol, עד 3.5%), טריטרפנים (עד 3.5% ursolic acid, עד 0.4% oleanolic acid), פלובונאידים (כ- 1.1% מסך הצמח, בעיקר salvigenin, luteolin ונגזרותיהם), סטרולים (b-sitosterol, stigmasterol). (6)
*עקב תכולת התוג'ון במרווה רפואית, אין לחרוג מהמינון המומלץ של מיצויים אלכוהוליים (1:3, 45% אלכוהול 3-9 מ"ל ביום)
פעילות-
מכווץ, אנטיספטי, נוגד עוויתות, מפחית הזעה, חומצה רוזמרינית פועלת כאנטי דלקתית, מפסיק ייצור חלב בזמן הנקה. (6)
שימוש מסורתי-
לטיפול בדלקות גרון הצטננות ושיעול, לטיפול בזיהומים של דרכי העיכול, להסדרת מחזור חודשי, תסמונת גיל המעבר, אמנוריאה, דיסמנוריאה, PMS, למקרים של הזעת יתר.
שימוש חיצוני- לדלקות חניכיים ופצעים בפה- שטיפות פה. לדלקות גרון- גרגור. למניעת זיהום של פצע ולטיפול בפצעים מזוהמים – קומפרס עם מרתח מהצמח או רסק של עלים טריים. (6)
מרווה משולשת-
תיאור בוטני-
מרווה משולשת היא שיח אפור, שבסיסו מעוצה ומתנשא לגובה של 0.5 עד 1.5 מטרים. הוא מכוסה בשערות צמריות הדוקות ומפריש שמן אתרי נדיף וריחני.
הגבעולים זקופים אפורים, צמירים ועולים מבסיס הגזע המעוצה. הם מכוסים בשערות פשוטות, לבנות, ארוכות, רכות וצפופות. הגבעולים המעוצים עם ארבע פאות. בעת הפריחה מתפתחים בראשי הגבעולים עפצים כדוריים, דמויי תפוחים קטנים ייחודיים, שיפים למאכל בצעירותם ובראשם עלים קטנים. העפצים במרווה משולשת נוצרים כתגובה להטלת ביצים על ידי צרעה קטנה שמוביל לחלוקה מואצת של תאים והסעת חומרי מזון ומים עבור הזחלים. צורת העפץ קבועה במרווה משולשת והיא מזכירה כאמור תפוח קטן ירוק שבראשו קבוצת עלים. העפץ של השנה הקודמת אפור ומחורר בנקבים רבים שמתוכם יצאו הצרעות הזעירות שהתפתחו בו.
העלים נגדיים, בעלי פטוטרת, ואורכם 2 עד 5 ס"מ. העלים, פשוטים או חלק מהם מורכבים משלושה עד חמישה עלעלים ברורים מאוד (מכאן שמה). הם מקומטים, בעלי מרקם קטיפתי, דמויי ביצה.
חומרים פעילים:
1-2% מסך הצמח היבש שמן נדיף (, 38% 1-8 cineol, 31% a-pinene, 10% β-Caryophyllene, 6% b-pinene, 5% Camphor, Camphene 2%, Myrcene 2%, Borneol 1%, a-Terpinyl acetate 3%) (מקור 1)
פלובונאידים, 1-2% חומצה רוזמרינית (rosmarinic acid).
רפואה עממית:
יהודי תימן משתמשים בצמח לשיכוך כאבי אוזניים. יהודי תוניס- להקל על כאבי בטן ויהודי מרוקו- כסם משתן. ערביי הארץ והארצות השכנות משתמשים במרוה בעיקר לטיפול בתחלואים של מערכת העיכול ובהם- כאבי בטן, שלשול, קלקול קיבה ועודף גזים.
בלבנון משמש משרה מימי מן העלים כמזור למחלות כבד. רופאי הצמחים במזרח התיכון ממליצים להשתמש במרוה להסדרת המחזור החודשי, להגברת הפריון, לחיזוק שרירי הרחם לפני ואחרי הלידה ולטיפול בבעיות של גיל המעבר. המרוה מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה במקרי נזלת וכאבי גרון. גרגור במשרה מעלי מרוה משמש לטיפול בשיעול ובכאבי חניכיים. צ'יזיק כותב כי המרוה מופיעה בספרותנו העתיקה בשם "מרמהין" סממן שפותח את דרכי הנשימה: "ונבחשי בגוזא דמרמרהין" (גיטין ס"ט, ע"ב) ומציין כי תשליק מן העלים משמש כסם מחטא ומשתן. ואילו תמצית העלים מרפאת נזלת, שיעול ודלקת גרון, יחד עם מעט דבש, חומץ ויין. המרוה נחשבת לסגולה לאריכות ימים. אנו מוצאים זאת בפולקלור הערבי והאנגלי.
מקור השם קשור לאגדה נוצרית המספרת שמרים, אמו של ישו, נעזרה בעלי המרוה לקירור החום בעת בריחתה מפני הרומאים.
שימוש מסורתי:
מקרים של הצטננות, שיעול ודלקות של מערכת הנשימה, גזים, כיב קיבה וכאבי בטן, כאבי מחזור, זיהומים במערכת העיכול, כאבים בחזה עקב מחלות לב, הורדת לחץ דם, הזעת יתר, בעיות של גיל המעבר, חיזוק שרירי הרחם, טיפול בשגרון, ריפוי רעידות ידיים וכן לחיטוי פצעים ופטריות על גבי העור ודלקות חניכיים.
שימוש חיצוני: פצעים וכוויות, דלקות וזיהמום בעור, דלקות וזיהומים בחלל הפה והגרון, סינוסיטיס (מריחה ישירה של המצח והרקות) ובישיבה מעל אמבט אדים לשיכוך כאבי פרקים וכאבים בפי הטבעת, וכשמן תשרית ישירות על עור התוף או מסביב לאוזן לכאבי אוזניים. (5)
מרווה "קו 4"
בשנות השמונים נערך במשרד החקלאות בישראל מחקר גדול לפיתוח ענף התבלינים להפקת שמן אתרי, ומאוחר יותר – גם לשיווק תבלינים טריים. במסגרת המחקר נבדקו גם קוים גנטיים שונים של מרווה משולשת ומרווה רפואית. זן מכלוא של שני מיני המרוות אשר כונה "קו 4" נבחר כזן המועדף לגידול בישראל, ומאז הוא הזן השולט בחקלאות ובגינון. זן זה מגיב יפה להשקיה ולדישון, והוא בעל עמידות יחסית למחלות ומזיקים.
מקורות:
1. מחקר חקלאי בישראל- כתב עת של מינהל המחקר החקלאי, כרך ז', חוברת מס' 2, עמוד 13.
2. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC10669765/?utm_source=chatgpt.com
3. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC10669765/
4. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC10669765/?utm_source=chatgpt.com
5. צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ זהרה יניב, הוצאת מודן, עמוד 219.
6. צמחי מרפא ברפואה המודרנית, דרך א', ד"ר מינה פארן, אנה טשרני, הוצאת אקדמון, עמוד 129-132.
