מדי פעם אני מקבל שיחת טלפון בזה הסגנון: “אני מעוניין לייצר מוצר חדש לשוק, מצמח XXX… האם יש לך אותו? האם תוכל לגדל, או לייבא אותו?”
ומדוע דווקא הצמח הזה? אני חושב לעצמי. האם אנחנו צורכים את צמחי המרפא הנכונים? – “הנכונים”, דהיינו, את המוצרים שאנחנו באמת צריכים?
המוצרים שאנחנו צורכים – כמה מהם יוצרו “עבורנו”, בכוונת תועלת אמיתית? כמה מתוך שיקולים של כדאיות מסחרית גרידא? האם נחקרו (שוב, “עבורנו”), מתוך שיקולים של נוחות או כדאיות לחוקרים? ומה משמעות צמחי המרפא עבורנו – האם הם תרופות (שלא נבדקו כדין)? או רק מזון, (שיש לו השפעה מסוימת).
רוב האנשים שעוסקים בתזונה ובריאות טבעית מנבאים לשימוש בצמחי מרפא עתיד ורוד. הביקוש למוצרים טבעיים הולך וגדל, עם הזמן, וצמחי המרפא “יושבים טוב” בתוך המציאות הזאת. רוב הציבור חושש מנזק אפשרי של שימוש בתרופות, וכל עוד התקשורת (ו/או הממסד הרפואי) לא קלקלו את הדימוי שצמחי מרפא הם בטוחים יותר מתרופות, הרי שאנחנו נוטים לקבל אותם כתחליף בטוח, או לפחות כהשלמה רצויה לדיאטה שאינה מושלמת, מזון מתועש או הרגלי חיים לא- בריאים.
טוב ויפה, אך הצמחים מהווים מאגר בלתי נדלה של חומרים פעילים ממקור טבעי. ידועים כ-300,000 מינים, ובכל מין עשרות, ולעיתים מאות, חומרים שניתן לזהותם כבעלי פעילות ביולוגית מסוימת. המכפלות נותנות, לפיכך, מיליונים של אפשרויות, וברור שמרבית הצמחים יישארו מחוץ למעגל השימוש. מה גורם לנו לבחור צמח מסוים, או מולקולה מסוימת ולהפוך אותה למוצר מבוקש? שני גורמים עיקריים:
1. שימוש מסורתי, ו/או מחקר. שני אלה כרוכים זה בזה, לעיתים קרובות. השימוש המסורתי הוא, בדרך כלל, בצמח השלם. המחקר מחפש שימושים חדשים למולקולות ידועות או חדשות מתוך הצמח. קיים חיפוש מתמיד אחר חומרים טבעיים: נוגדי בקטריות, נוגדי דלקת, נוגדי חמצון, נוגדי קרישה, חומר מעורר, מרדים, מחזק זיכרון, וכו’ וכו’. גילוי של פעילות כזאת מפנה זרקור אל הצמח. למשל: קליפת אורן, פרע (היפריקום), קאווה קאווה, קוהוש שחור.
2. שיקולים שיווקיים. החברות בוחנות את המוצר העתידי בראש ובראשונה על פי מידת הביקוש אליו, או מידת מכירותו. המוצר האידאלי יהיה בעל שימוש רחב, ללא רעילות או תופעות לוואי . יהיה לו סיפור שיווקי מסוים (צמחי האמזונס, רפואת הרמב”ם, צמח מצליח מהרי האנדים, וכו’). רצוי שיצטלם היטב (אכינצאה, גינקו, ענבים, ספירולינה), או שטעמו יהיה מיוחד או משובח (חמוציות, אוכמניות).
בחירת צמח מרפא למטרות ייצור מוצר מחייבת מעקב אחר איכותו. בראש ובראשונה נדרש אימות וזיהוי של החומר הגנטי. תנאי הסביבה, סוג הקרקע, אקלים, כמו גם שיטות הגידול, גם הם גורמים משמעותיים לגבי איכות הצמח. הגידול המבוקר יחייב מעקב לאורך עונת הגידול, והשוואה מתמדת לשיטות הנהוגות. הקפדה על החומר הגנטי, בקרה של שיטות הגידול ותנאי הסביבה (טיפוח זן, גידול אורגני) עולה כסף.
היצרן בד”כ ישתדל לשמור על איכות מיטבית של המוצר, אלא שבמקביל, יעלו שיקולים מסחריים, ביניהם אלה: 1. בידול המוצר ממתחרים; 2. הוזלת עלויות הייצור במטרה להגדלת הרווחיות. 3. הגנת היצרן מתלונות או תביעות.
מה חלקו של הרגולטור (רשות הבריאות), בבחירת הצמח/ המוצר? האינטרס הציבורי מחייב מעורבות של הרגולטור, במטרה להבטיח את איכות המוצר באספקטים הבאים:
1. זיהוי נכון של הצמח או הרכיב
2. נוכחות וריכוז של חומרים פעילים
3. ניקיון מרעלים, בטיחות המוצר.
4. התוויות ואזהרות מתאימות
מבין כל היעדים האלה, נושא ההתוויות הוא ה”בלתי פתור” ביותר, בעיקר מכיוון שרשויות הבריאות והפיקוח עדיין לא מצאו את הדרך ליישב את הסתירה לכאורה, הטבועה במרבית מוצרי צמחי המרפא: הם מוגדרים ברוב המקרים כמזונות, ונצרכים במרבית המקרים כתרופות. רשויות הבריאות במרבית המדינות עדין לא מצאו דרך ליישב את הדואליות הזאת. היצרן, או המשווק יכניס בשיקוליו גם התגובה הצפויה למוצר מצד הממסד הרפואי במדינה: את מידת התמיכה (נדיר), או את מידת ההתנגדות (תדיר).
לחומרי גלם רבים וטובים יש בעיה של תיעוד: צמחים הנאספים משטחי הבר, או מהאוקיינוס עלולים להיפסל מחוסר מידע מספק, או בגלל חשש להכחדת אוכלוסיות בסיכון.
הממסד הרפואי מקבל את מוצרי צמחי המרפא בד”כ בחשדנות או בביטול. היצרן או המשווק עשויים לבחור להתעלם מההתנגדות, או לפעול למען הפחתת ההתנגדות הצפויה למינימום הנסבל, בהשקעה במחקרים קליניים, ואם המחקרים הצליחו – בפרסומם.
כך או אחרת, לרשויות ולממסד הרפואי יש חלק חשוב בעיצוב המציאות הקשורה לצמחים, ולעתים קרובות, הם אחראים במידה רבה לפער שבין פוטנציאל הפופולריות (והתועלת) לבין המצב בפועל. לדוגמא: תמצית של עלי סטיויה, כתחליף לסוכר, נאסרה לשיווק בישראל עד לפני מספר שנים. וולריאן מותר היום כמוצר מזון לחליטות באירופה, אך לא בישראל. מספר צמחים להורדת לחץ דם מותרים למכירה בישראל בבתי מרקחת בלבד.
הצמחים אותם אנחנו מכירים או צורכים, קוראים עליהם או לומדים אותם בקורסים ללימוד צמחים, איפוא, אינם בהכרח הצמחים החשובים ביותר לבריאותנו. בבחירת המוצרים שנמצאו על המדף יתערבבו מידה של תרבות ומסורת, מידה של מדע, של שיווק, אופנה, קשיים בייצור, ורגולציה.
אז מה אפשר לעשות, כדי להבין, ולפעול למען עשיית הבחירות הנכונות – של הצמחים “הנכונים עבורנו”?
על כך, ברשומה הבאה…
| מחבר: פרץ גןperetz@al-alim.co.il |
