שימוש חיצוני באכינצאה

Echiacea spp. External use

בתחילת חודש יוני, 1914 התנהל דיון ב-Herbal Hall לגבי שימוש במינים שונים ובחלקים שונים של אכינצאה לטיפול בבעיות שונות בשימוש חיצוני.

Larkin עורר את הנושא. הוא פנה בשאלה לחברים: האם יש ביניכם כאלה הנוהגים להשתמש באכינצאה כחליטה בתוך שמן. האם יש לכם מחשבות או ניסיון מעשי על השפעה של שמן כזה? האם זה שימוש הגון בצמח או בזבוז של שורש יקר? אני ודע שבתיאוריה זה עובד, אבל מעוניין לדעת מה הניסיון שלכם.

Ed Smith איך אתה יודע? מה ידוע בתיאוריה על שימוש בשמן חלוט? לאיזה מטרה השתמשו בו? מי השתמש?

Paul Bergner  עונה

יש שימוש מסורתי באכינצאה בשימוש חיצוני לטיפול בזיהומים בעור וגם לריפוי פצעים. מיני אכינצאה נחשבו אצל האינדיאנים של צפון אמריקה לצמחים חשובים לטיפול בבעיות של עור. בגרמניה ניתן להשיג תכשירים מאכינצאה לטיפול חיצוני. חבר לעבודה סיפר לי שהוא משתמש בהצלחה בטינקטורה של אכינצאה לטיפול חיצוני. לאחרוני הוא טיפל בעקיצה של עכביש חום עם טינקטורה של אכינצאה מהולה ב-3-6 חלקים של מים. חבר אחר סיפר לי שהוא הצליח לנקות לגמרי צלוליטיס שנגרם על ידי סטפילוקוקים , , MRSA אצל אשה מבוגרת. התפתח צלוליטיס אצל אשה מבוגרת מהברך ועד לצפורניים. החבר השתמש בחליטה של אכינצאה בשימוש חיצוני.

אני מעדיף להשתמש ב-E. angustifolia במקום ב- E. purpurea כי הוא צמח חזק יותר שנותן תרופה יותר יעילה. אני יודע שמה שמחסל את צמחיית הבר זה לא השימוש הצנוע של כמה הרבליסטים, אלא הקטיף הפרוע של אנשים שקוטפים כדי למכור לקהל הרחב. בשנות השמונים והתשעים התפרנסו אנשים עניים מקטיף של אכינצאה. אספנים זרים באו ומילאו מריצות עם צמחים. עכשיו הפכו מיני האכינצאה הגדלים בבר לצמחים בסכנת הכחדה.                       Ed. Smith

כולנו יודעים שלצמחים רבים יש פעילויות שונות והשפעות רפואיות שונות. עד כמה שקראתי, למדתי והשתתפתי בכינוסים מדעיים, לא שמעתי על שימוש במיצוי של אכינצאה בתוך שמן לשימוש חיצוני.

Robyn Klein

האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו להשתמש בשורש של E. angustifolia בשימוש חיצוני. הם היו לועסים את השורש ושמים את השורש הלעוס על העור.

ניתן להכין משחה משורש טרי טחון שמערבבים עם מים, או מים עם מעט אלכוהול. אפשר גם לעבוד עם מירתח משורש יבש טחון. ניתן להשתמש בחליטה, מירתח או טינקטורה באופן ישיר על העור או להכין מהם משחה. Kelly Kindscher  מאוניברסיטת קנזס ערך מחקרים על angustifolia  E הגדל בר. הוא טוען שהשורשים כל כך עמוקים שלא מצליחים לעקור אותם לגמרי מהאדמה, ושלאחר כמה שנים הצמחים שוב יגדלו. Robin חושבת שאין היעלמות מוחלטת של הצמח מהבר, חוץ מאשר במקומות מרעה שהפרות אוכלות את העלים. היא חוששת שמה שיהרוס את צמחית הבר זה התיישבות מרובה של בני אדם, הצורך לבנות בתים ולסלול כבישים. האתר שניתן למצוא בו את המחקרים של Kelly:

http://kindscher.faculty.ku.edu.data/echnacea

Jacob Slettland

טוען שהוא השתמש באכינצאה  בתוך שמן בשימוש חיצוני, אבל מעדיף שימוש בטינקטורה בריכוז 1:5. יש ערבוב טוב של הטינקטורה עם חליטה של אכילאה. מורחים עם בד או עושים קומפרס. יעקב קיבל תוצאות טובות במקרים של זיהומים או כיבים בעור או בקרומים ריריים. ידוע שימוש מסורתי עם משחה משורש אכינצאה למטרות דומות. מתאים לשימוש במקרים של כוויות או פצעים פתוחים.

Michael Tierra מתנגד לדעה שהביע פול ברגנר שאכינצאה אנגוסטיפוליה עולה על האכינצאה הארגמנית. הוא טוען שהוא מקבל תוצאות טובות בטיפול פנימי וחיצוני עם אכינצאה ארגמנית. לדעתו אחד הצמחים היעילים ביותר הם פרחים של יערה. הם פעילים כאנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ואנטי דלקתיים.

Henriette Kress

הנריאט טוענת שהיא משתמשת בכל חלקי הצמח של אכינצאה ארגמנית, חיוורת ואנגוסטיפוליה. היא משתמשת בטינקטורה בשימוש חיצוני ופנימי, והיו לה תוצאות טובות בטיפול בעקיצות של צרעות. היא מורחת מהטינקטורה כל 10 דקות. במקרים של עקיצות חרקים היא מורחת כל חצי שעה. שימוש נוסף היא עושה במיני האכינצאה בטיפול בשריטות, שהן נרפאות בלי לפתח דלקת. הריאט מכינה משחה ממיני האכינצאה השונים, ומטפלת בפצעים פתוחים ובפגעי עור שונים.

Micheal Tierra

הכנתי משחות ממיני אכינצאה , ממיצוי במים שהוספתי להם שמן. קבלתי משחות מעולות שניתן לסמוך עליהן. התפלאתי מדוע אין להשיג בשוק משחה מאכינצאה. לדעת מיכאל הגדולה של האכינצאה היא בפעילות האנטיביוטית שלו. הוא טוען ש-Madeus, החוקר הגדול של האכינצאה, הקטין אותו כשטען שהוא אימונוסטימולנט, והמליץ להשתמש בו לטיפול בהצטננות ושפעת. הופיעו  כבר כמה מחקרים שהראו שהוא אינו יעיל במקרים אלה. Madeus גם טען שהשורש יותר יעיל מהעלים, והגביר בכך את הרווחים שלו על ידי מכירת השורש. מיכאל טוען שהאכינצאה הוא הצמח הרפואי החשוב ביותר אחרי פרג האופיום, אבל הוא מועיל כאנטיביוטיקה. הוא פעיל גם נגד חיידקים שעמידים לאנטיביוטיקה. הוא מצא אותו פעיל לטיפול וגם למניעה, ואולי זאת ההשפעה האימונוסטימולנטית שלו. הוא אינו מסכים עם הדעה שאכינצאה אנגוסטיפוליה יותר חזקה ויעילה מהמינים האחרים. השימוש בצמח צריך להיות פנימי וחיצוני, והמיצוי צריך להיות במים ובאלכוהול. לדעת מיכאל צריך להוסיף אכינצאה לכל משחה המיועדת לטיפול בבעיות של עור. למצות את הצמח במים או במים עם אלכוהול ולהוסיף אחר כך את השמן.

Philys משתמשת במירתח של אכינצאה למניעת זיהומים בשלפוחית השתן ולטיפול בציסטיטיס. היא מעדיפה אכינצאה אנגוסטיפוליה, אבל משתמשת גם בארגמנית. לפי הניסיון שלה המירתח פעיל יותר מהטינקטורה. הצמח גם משכך כאב במקרים שלזיהומים בדרכי השתן.